בסיעתא דשמיא
את חוזרת ואומרת:
"רוצה את טובתך,
אני אוהבת."
ואני מאמינה.
רוצה לדבר איתך,
אך את לא זמינה,
לא יכולה.
ואני- שוב מאמינה.
אמרת שתתייחסי,
לא אכפת לך שאני שונה,
אך באמת שאין זמן.
ואני- שוב מאמינה.
רסיסי ליבי עפים לכל עבר,
דמעות זולגות אחרי שנה,
את אומרת שאת אוהבת,
אך אני- כבר לא מאמינה.
תגובות
ובאופן יבש הפריעה לי להחזרה על 'ואני שוב מאמינה בבית השלישי
אחות?
אמא?
או סתם דמיוני?