שום מקום

אני בא מארץ שום מקום,

המון הרים וגאיות, המון שמים.

המון תקוות שנטמעו בחול,

וחלומות שצללו למים.

את הסיפור הזה כבר איש לא יספר,

כל ציפורי השיר כלו מן הרחובות.

אני מביט בך עיר, לא מוותר,

יש עת למעשים ועת למחשבות.

אחרון בניך פה עומד מולך,

כואב בשקט את מחיר המלחמה.

אלפי חיים שנעלמו בן יום,

מפעל שלם שנטמן באדמה.

כעת זה תפקידי לתת לך אור,

למלא בילדים רחובותיך.

דומיית המוות עוד תוחלף בצחוק,

אני מבטיח זאת למען עולליך.