מכתב שלא נשלח.

מאת
ורד=)
פורסם בתאריך ד' בכסלו תשס"ז, 25.11.2006
שלום לך.
 
היום, כשיצאתי החוצה, ראיתי אותך בוכה. בלי שליטה, אולי בלי רצון להפסיק. לכל מי ששאל אותך מה קרה אמרת שכלום, אפילו שהיה ברור שקרה גם קרה. כשאני שאלתי אותך, ענית לי, והוספת: "לך לפחות יש את הודיה ורעות, שאת יכולה לספר להן הכל, לי אין אפילו את זה! אין לי חברות!" אז מצטערת לבשר לך, גם לי אין חברות.
 
 
 
לפני שבוע-שבועיים ישבתי לדבר עם נעמה. גלשנו לנושאים שונים ומשונים, ולא ברור איך, הגענו גם לנושא הכיתה. המצב החברתי. היא שאלה אותי אם יש לי מישהי שאני יכולה לספר לה הכל, וגם אם אני לא אספר לה, היא תבין את הכיוון מחשבה שלי. היא אמרה שלדעתה יש לי שתיים כאלו, אולי שלוש. עליה, היא אמרה שאין לה אפילו אחת. כלומר, עם מי שמבינה אותה ככה היא לא מדברת.
 
 
 
חשבתי הרבה על מה שהיא אמרה, עוד לפני שהיא אמרה לי את זה. אני לא חושבת שיש לי חברות. אם, למשל, אני עצובה, או סתם עם מצברוח מזופת, תשים לב לזה אולי אחת, שתיים, וגם זה רק אם זה יהיה מספיק בולט. אני לא יודעת אם אני זוכרת מתי לאחרונה מישהי תפסה שדר קלוש ששידרתי, שאני צריכה עזרה.
 
 
 
אני ואת-אנחנו כמעט באותו מצב. שתינו מוקפות בחברות, מחליפות צחוקים וכולם בטוחים שיש לנו את הכמה חברות שכל הזמן יחד, ובעצם אנחנו לבד. את – מופלית לרעה בצורה בולטת מפעם לפעם, מטרה לצחוק ולגלוג, אני – לא שייכת. לא קשורה למקום הזה, שקוראים לו פתח תקווה. אם אני איעלם לי ככה, אני לא חושבת שמישהי תשים לב, או שיהיה אכפת לה.
 
שתינו במצוקה, אבל אצלי לא רואים את זה. כמה שאני אומרת לך – תחכי. בנות יתבגרו, זה סתם תינוקיות של כיתה ז', זה לא. זה לא. זה לא! הכיתה שלי אמנם לא נשארה ככה, על פני השטח, אבל מתחת לזה אנחנו אבודות בדיוק כמותכן.
 
אמנם, אנחנו היינו חכמות יותר, ואני לא זוכרת מתי הפלינו מישהי לרעה בגלוי, לפחות לא בכוונה, כמו שקורה אצלכן.
 
אבל האדישות הורגת...
 
 
 
                                                                                               אוהבת אותך המון,
 
                                                                                                                     אני.
 
 
 
 
 
לא, לא שלחתי את המכתב הזה, למרות שמי שכתבתי לה אותו צריכה אותו, ובגדול. אבל בכל זאת, אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקלטו מה אנחנו עושים-ובטעות! בלי לרצות ולהתכוון!! אז מה אנחנו עושים כשאנחנו רוצים לפגוע!?!?

תגובות

ד' בכסלו תשס"ז, 23:43
כזה נכון.. י אנונימי י
ד' בכסלו תשס"ז, 23:46
זה נכון ובעייתי. י פלפלתי י

כדאי היה לפתח את זה יותר ולהפוך את זה למשהו חזק ממש. שיטלטל!!

(וזה לא אומר שזה רע, רק אפשר ללכת עם זה הלאה..)

ה' בכסלו תשס"ז, 03:32
אין לי מושג י איש-זאב י
אפם לא ההיייתי במצב כזה ;-)
ה' בכסלו תשס"ז, 07:58
כנראה לא למדת בבי"ס של בנות אף פעם...... י יונה י
ה' בכסלו תשס"ז, 09:09
וואו.. התככים של הבנות... י לידור י

מוכר לי מהיסודי...

ברוכשם שש לי חברות..

אבלל.. אני חולקת.. יש כאלו שאתה מנסה להתקרב אילהם, והם פשוט דוחים אותך, כי זה "או אני, או החברות שלך.."...

ה' בכסלו תשס"ז, 11:57
במחשבה שניה ומאוחרת... י אנונימי י
מגיע זמן בו את מבינה שאותה נערה מכיתה ח 3 זו שעימה בילית נחמד , בלי  להחליט החלטות גדולות .."זו אשת סודי" או משהו גרנדיוזי כזה . היא החברה הכי הכי שלך ( או הייתה - תלוי באיזה שלב שמת לב) הפתגם אומר -"האוצר בבית ממש מתחת לאפך . נסי להתבונן מבט חיצוני על יחסייך עם חברותייך ותגלי כמה אוצרות "מובנות מאליהן"  סובבות אותך ומחכות רק שתכניסי אותן אל תוך ליבך. בליבן את כבר מזמן!!!  לא זו לא חיייבת להיות הילדה הכי ... כלום.  גם לא הכי.....  עוד ילדה שכמותך , מחכה לבגרות פנימית של חברה בשלה "להיות שם בשבילה"(תרתי סיטרא)
ה' בכסלו תשס"ז, 17:05
ברוך ה'... י ורד=) י    הודעה אחרונה

אתם די צודקים. כשאני חושבת על זה - יש לי חברות שאכפת לי מהן ולהן ממני! ולא כ"כ מעט =)

תודה.