חלום שלא נגמר-פרק א'.

הכל התחיל מאז היותה בת חמש. בעצם, הכל התחיל בעת ששמעה בפעם הראשונה סיפור אגדה. "שלגיה ושבעת הגמדים". אז אמרה לאימה בהתלהבות-"אז אולי, כשאני אהיה גדולה, יבוא אליי נסיך וייקח אותי רחוק רחוק, לגבעה שעליה יהיה ארמון?"

"אני אהיה עצובה מאוד," צחקה האם, "את תיהי כל-כך רחוקה!"

"הו, לא, הכל יהיה בסדר." הרגיעה הילדה את האם וטמנה את ראשה המתולתל בחיקה. "אבל, בטוח שזה יקרה. אני רק צריכה לעבוד קשה, נכון? כמו שלגיה. רק אז הנסיך יבוא, יציל אותי מעבדותי וייקח אותי לארמון. ואז, יהיה לי המון כסף, ממש המון! ואני ייתן לך ולאבא כמה שתרצו, ואבא לא יצטרך לעבוד קשה, נכון? ואת, את לא תצטרכי ללכת לנקות בתים של אנשים אחרים. זה יהיה נעים."

כך הפליגה אז בדמיונותיה ולא שמה לב לאימה, ששקעה בהרהורים.

ומאז, לא חדלה להקשיב לאגדות, אך מכולן אהבה ביותר את-"שלגיה". היא העריצה את דמותה האצילית ושמחה כי היא עזרה לגמדים והם עזרו לה בחזרה. במילים אחרות-הכרת הטוב. זהו המושג אותו העריכה יותר מכל. היא לא סבלה כפיות טובה ועזרה לאחרים בידיעה שהם יעזרו לה לכשתזדקק להם.

ואולי-כך קוותה בליבה מאז היותה פעוטה-יום אחד, היא תעזור לנסיך מבלי לדעת שהוא כזה, עד שיתאהב בה והיא בו, והוא ייקח אותה לארמון גדול ויפיפה, מושא חלומותיה.

לרוע מזלה, אימה או אי-אלו קרובים אחרים לא דברו איתה בנושא. איש לא אמר לה מעולם כי אלו רק אגדות שלעולם לא יוכלו להתגשם. כנראה קיוו כי לכשתגדל-תבין הכל מעצמה. אך נראה היה כי איש לא ידע את אישיותה הרגישה, ואדם לא הכיר את היאחזותה התקיפה והיציבה בחלומות.

כך או כך, היא מעולם לא פסקה מלחלום ולא אבדה את התקווה גם לאחר שהאם היקרה לה מכל הלכה לעולמה בהיותה צעירה.

היא זקפה ראשה והמשיכה לחיות את חייה גם לאחר שהפכה למשותקת בידה וברגלה השמאלית כתוצאה מתאונה. היא למדה להתמודד עם מכאוביה וקשייה ודבר אחד ברור לה: יום אחד הכל ייגמר ויהיה רק טוב.

למרות שלעתים קרובות חייה הוכיחו לה את ההפך.

מי שלא הבין-זה "יוצאת מהסרט" לשעבר :)