היי, ערפל. היא מקדמת אותו בברכה, נכנסת אליו ללא היסוס, צוחקת אליו ועליו.
את מפריעה לי, הוא נוהם אליה.
במה אני מפריעה לך? להשתלט על העולם? אתה גם ככה לא מסוגל.
הוא מכחכח בגרונו האפרורי, עד שמוצא את הטון הנכון.
בטח שאני יכול - אומר הערפל בקול סמכותי כל כך שהיא צוחקת - אני יכול, רק לא רוצה. נו באמת, מה כבר אעשה בכל העולם. ומיד הוא מסתלק לו, להחשיך מקום אחר.
פחדן - היא מצחקקת בינה לבין
שירה
כתום הים
ז' בניסן תשע"ג (18.3.2013)
חורף חורף חורף חורפחורפחורפ חוף.
מילים כתומות
ועלים
בית אחד ושני ילדים
מילים מילים
אייכה?
קיץ ים שמש חול
וילד אחד ושני גלים
קצף מלח.
מילים כתומות?
בית הרוס ושני הורים
שבר.
שמש חול ים מלח
דמעה.
מילים כתומות
ועלים
בית אחד ושני ילדים
מילים מילים
אייכה?
קיץ ים שמש חול
וילד אחד ושני גלים
קצף מלח.
מילים כתומות?
בית הרוס ושני הורים
שבר.
שמש חול ים מלח
דמעה.
6
סיפור קצר
רוח
ח' בשבט תשע"ג (19.1.2013)
העץ שלי הוא עץ מיוחד. שתלו אותו כשסבא שלי נולד. כשמלאו לעץ 27 אבא נולד, וכשמלאו לו 56 נולדתי אני. התאריך הוא אותו תאריך, העץ הוא אותו עץ, רק השנה משתנה. העץ הזה בן 70 עכשיו. סבא תמיד אומר שזה גיל מכובד וגדול, העץ זקן כמעט כמוהו! והעיניים הכחולות שלו מחייכות וגם הקמטים מחייכים בשובבות. והענפים של העץ זזים ומרשרשים ברוח. לפעמים הם צוחקים יחד עם סבא ולפעמים העלים הירוקים והרעננים מתרעמים: אנחנו לא זקנים!
9
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק כ' [+תקציר]
י"ד באב תשע"ב (2.8.2012)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי. בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה והתמימה,
36
מונולוג
-געגועים-
י"ד בשבט תשע"ב (7.2.2012)
שוב אני חושבת עליו ומתגעגעת
ושוב אני סתם שוכבת במיטה, משמיעה שירים של סינרגיה (כשאת צוחקת - אני חי, כשאת בוכה - עצוב מדי. אני פותח ת'ידיים - לחבק אותך...) ומתמכרת למחשבות, לקטעי זכרון.
אחרי כמה זמן עולה בי חשק לסדר קצת את החדר. אני קמה - או יותר נכון מחליקה לרצפה - ופותחת את הארון העליון, כי כמו תמיד כשאני מסדרת אני מתחילה מהארונות, אפילו שבטח לא צריך.
אני מוציאה קופסאות נעליים מאובקות
ושוב אני סתם שוכבת במיטה, משמיעה שירים של סינרגיה (כשאת צוחקת - אני חי, כשאת בוכה - עצוב מדי. אני פותח ת'ידיים - לחבק אותך...) ומתמכרת למחשבות, לקטעי זכרון.
אחרי כמה זמן עולה בי חשק לסדר קצת את החדר. אני קמה - או יותר נכון מחליקה לרצפה - ופותחת את הארון העליון, כי כמו תמיד כשאני מסדרת אני מתחילה מהארונות, אפילו שבטח לא צריך.
אני מוציאה קופסאות נעליים מאובקות
10
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק ט"ז [+תקציר]
י"ג בחשוון תשע"ב (10.11.2011)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
15
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק י"ג [+תקציר]
י"ח בתשרי תשע"ב (16.10.2011)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
23
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק י"א.
ה' בתשרי תשע"ב (3.10.2011)
"עדי?" קול נעים ושקט, ביישני משהו, קרא בשמה. צמרמורת חלושה חלפה בגווה. זה היה אילן.
"היי, אילן," אמרה לו מבלי להביט בפניו.
"את כועסת עליי?" שאל שוב בקולו העדין שכה אהבה לשמוע.
"לא, אני... זאת אומרת, זו לא אשמתך ואין לי מה לכעוס עליך," השלימה במהירות.
חיוך עצוב מעט הפציע על פניו והוא הסיט את שיערו הכהה מעיניו הכהות אף יותר.
עדי לא יכלה להתאפק והביטה בפניו. קול קטן בבטנה, שהלך והתחזק,
"היי, אילן," אמרה לו מבלי להביט בפניו.
"את כועסת עליי?" שאל שוב בקולו העדין שכה אהבה לשמוע.
"לא, אני... זאת אומרת, זו לא אשמתך ואין לי מה לכעוס עליך," השלימה במהירות.
חיוך עצוב מעט הפציע על פניו והוא הסיט את שיערו הכהה מעיניו הכהות אף יותר.
עדי לא יכלה להתאפק והביטה בפניו. קול קטן בבטנה, שהלך והתחזק,
8
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ט'.
י"ג באלול תשע"א (12.9.2011)
חמישתם ישבו על הספסל המוצל כהרגלם בכל יום ויום, בהפסקה המשותפת לבנים ולבנות. מתן הצחיק את כולם ואילן התחרה בו בעוד הבנות צוחקות ללא הפסקה מבדיחותיהם.
רק עדי הייתי שקטה ומופנמת יותר מהרגיל. היא שחררה חיוכים מאולצים לעבר חבריה הצוחקים, אך עיניה נותר רציניות ומהורהרות. בר הבחינה בשתיקתה ושאלה אותה בלחש אם הכל בסדר. עדי הנהנה ללא אומר והמשיכה בשתיקתה.
בר נעצה בה את עיניה הכהות. עדי התפתלה תחת מבטה
רק עדי הייתי שקטה ומופנמת יותר מהרגיל. היא שחררה חיוכים מאולצים לעבר חבריה הצוחקים, אך עיניה נותר רציניות ומהורהרות. בר הבחינה בשתיקתה ושאלה אותה בלחש אם הכל בסדר. עדי הנהנה ללא אומר והמשיכה בשתיקתה.
בר נעצה בה את עיניה הכהות. עדי התפתלה תחת מבטה
11
שירה
ביום או בלילה?
ד' באלול תשע"א (3.9.2011)
השעה שתיים
ואני עוד חושבת.
על העבר, על העתיד,
על ההווה?
אם הוא קיים.
כי אני לא מרגישה כלום,
עכשיו.
השעה שתיים
ואתה,
אני לא יודעת מה איתך.
אתה צוחק או בוכה?
מאושר? מדוכא?
ואולי הזמן עבר לך,
מהר?
השעה שתיים.
שתיים בצהריים?
שתיים אחר חצות?
אולי אתה יודע.
לשעון אתה שם לב?
כי אליי לא,
ואני, אני מזמן כבר וויתרתי.
ואני עוד חושבת.
על העבר, על העתיד,
על ההווה?
אם הוא קיים.
כי אני לא מרגישה כלום,
עכשיו.
השעה שתיים
ואתה,
אני לא יודעת מה איתך.
אתה צוחק או בוכה?
מאושר? מדוכא?
ואולי הזמן עבר לך,
מהר?
השעה שתיים.
שתיים בצהריים?
שתיים אחר חצות?
אולי אתה יודע.
לשעון אתה שם לב?
כי אליי לא,
ואני, אני מזמן כבר וויתרתי.
6
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ו'
כ"ח באב תשע"א (28.8.2011)
חופשת הקיץ חלפה, ושנה חדשה עמדה בפתח ועימה שנת לימודים חדשה.
ניצן התרגשה. היום היא כבר לא בין הקטנים בבית הספר. היא בכיתה ב'. הילדים הקטנים יתלו גם בה מבטים מעריצים, ולראשונה בחייה, היא תביט במישהו מלמעלה.
עדי למדה בתיכון שהיה קרוב לבית הספר היסודי, כך יכלו היא וניצן ללכת יחד לבית הספר.
שתיהן פטפטו בהנאה ונפרדו סמוך לבית ספרה של ניצן, משם המשיכה עדי לבדה.
עדי נכנסה לכיתתה בחשש. מאז
ניצן התרגשה. היום היא כבר לא בין הקטנים בבית הספר. היא בכיתה ב'. הילדים הקטנים יתלו גם בה מבטים מעריצים, ולראשונה בחייה, היא תביט במישהו מלמעלה.
עדי למדה בתיכון שהיה קרוב לבית הספר היסודי, כך יכלו היא וניצן ללכת יחד לבית הספר.
שתיהן פטפטו בהנאה ונפרדו סמוך לבית ספרה של ניצן, משם המשיכה עדי לבדה.
עדי נכנסה לכיתתה בחשש. מאז
9
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ג'.
ב' באב תשע"א (2.8.2011)
הרופא, דניאל, הגיע למחרת היום. ארבעת הילדים המודאגים ישבו יחד בסלון הקטן וחיכו לתוצאות.
לאחר כמחצית השעה יצא הרופא מהחדר בפנים מודאגות. עדי נשארה לשבת כשניצן בחיקה, בעוד דביר ויונתן קמו לקראת הרופא כמעט מיד. "מה יש לו?" שאל יונתן בדאגה.
"לאביך יש שפעת חריפה ודלקת ריאות." דניאל עצר לרגע, מביט בעיניו הטובות בניצן הקטנה, שהתכווצה במקומה לשמע הדברים. "מחלתו נובעת מהתאמצות יתר. הוא עובד קשה מאוד.
לאחר כמחצית השעה יצא הרופא מהחדר בפנים מודאגות. עדי נשארה לשבת כשניצן בחיקה, בעוד דביר ויונתן קמו לקראת הרופא כמעט מיד. "מה יש לו?" שאל יונתן בדאגה.
"לאביך יש שפעת חריפה ודלקת ריאות." דניאל עצר לרגע, מביט בעיניו הטובות בניצן הקטנה, שהתכווצה במקומה לשמע הדברים. "מחלתו נובעת מהתאמצות יתר. הוא עובד קשה מאוד.
13
סיפור קצר
מיקה, בובה מגוש קטיף.
י"ח בתמוז תשע"א (20.7.2011)
אימל'ה, מה אני עושה כאן? איפה נויה, האמא שלי? נויה, שטיפלה בי, האכילה וסרקה אותי, ושהבטיחה שלא תעזוב אותי??
ועכשיו, אני, מיקה הבובה, נישארתי לבד, מוטלת בין ההריסות. מתגעגעת לנויה ולליטופים שלה. מתגעגעת לימים שהיו, ימים עם נוף, ים, שמש...
הלוואי שלא היה גרוש! אני זוכרת אותו כאילו היה אתמול, וזה כל-כך קשה ועצוב להזכר בזה! צעקות, בכי, ילדים קטנים קוראים לאימותיהם, שוטרים על סוסים, אנשים
6
שירה
אני לא גיבור.
כ"ז בסיוון תשע"א (29.6.2011)
לא.
אני לא רוצה להשתנות.
ניסיתי, קיוויתי,
אך לא הצלחתי.
נתקע ונאבק.
מועד ונופל.
מנסה לקום
ומיד מתמוטט.
טועה, מועד,
נסחף וקם.
מתחזק, מתגדל,
ונשבר.
אני לא רוצה להשתנות.
ניסיתי, קיוויתי,
אך לא הצלחתי.
נתקע ונאבק.
מועד ונופל.
מנסה לקום
ומיד מתמוטט.
טועה, מועד,
נסחף וקם.
מתחזק, מתגדל,
ונשבר.
9
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק כ"ב [+תקציר]
ט"ו באייר תשע"ג (25.4.2013)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי. בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאתהמתוקה, הילדותית, העשירה והתמימה,
15
סיפור קצר
אורות כתומים
כ"א בכסלו תשע"ג (5.12.2012)
"דחה אדמון-אדמון בצל צלמון-צלמון הקם לנו רועים שבעההה!" צווח יותם את סוף השיר וחייך בענווה לקול מחיאות הכפיים של שני אחיו הגדולים. "עכשיו מגיעה לי סופגנייה!" הכריז ופרץ בריצה למטבח.
"תביא לנו גם!!" קראה אחריו מיכל וזכתה להתעלמות מעליבה יותם שב לסלון עם סופגנייה שמנה וחזר לבהות בחנוכייה שהכין בכיתה, בנרות הכתומים ובשלהבת העליזה שריצדה בראשם. "זאת אש קדושה?" שאל את מיכל, היחידה שהייתה בסביבתו באותו
"תביא לנו גם!!" קראה אחריו מיכל וזכתה להתעלמות מעליבה יותם שב לסלון עם סופגנייה שמנה וחזר לבהות בחנוכייה שהכין בכיתה, בנרות הכתומים ובשלהבת העליזה שריצדה בראשם. "זאת אש קדושה?" שאל את מיכל, היחידה שהייתה בסביבתו באותו
7
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק כ"א [+תקציר]
ד' בחשוון תשע"ג (20.10.2012)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי. בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה והתמימה,
16
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק י"ט [+תקציר]
י"ג בסיוון תשע"ב (3.6.2012)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי. בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה והתמימה,
23
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק י"ז [+תקציר]
י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012)
[טוב... אז אחרי הרבה הרבה זמן... מצטערת..=) ]
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה,
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה,
15
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ט"ו [+תקציר]
ד' בחשוון תשע"ב (1.11.2011)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
14
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק י"ב. [+תקציר]
י"ב בתשרי תשע"ב (10.10.2011)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
11
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק י'.
כ"ז באלול תשע"א (26.9.2011)
סליחה שזה לקח הרבה זמן...
"עדי, את מוכנה?" ניצן הופיעה בחדר, שיערה המתולתל מסורק ומסודר בקפידה. היא נראתה נרגשת וקיפצה מצד לצד. "אבא אמר שאיילת באה עוד מעט. הוא בדיוק יצא לאסוף אותה מהתחנה."
"אני תכף באה," השיבה עדי. היא העבירה סירוק מהיר בשיערה -פעולה שנפחה אותו אף יותר מבדרך-כלל- ו"התגלגלה" לכיוון הסלון, שאותו עמלה לנקות ולסדר בטוב טעם כשעה לפני כן.
מרוצה, היא הביטה סביב, לבדוק
"עדי, את מוכנה?" ניצן הופיעה בחדר, שיערה המתולתל מסורק ומסודר בקפידה. היא נראתה נרגשת וקיפצה מצד לצד. "אבא אמר שאיילת באה עוד מעט. הוא בדיוק יצא לאסוף אותה מהתחנה."
"אני תכף באה," השיבה עדי. היא העבירה סירוק מהיר בשיערה -פעולה שנפחה אותו אף יותר מבדרך-כלל- ו"התגלגלה" לכיוון הסלון, שאותו עמלה לנקות ולסדר בטוב טעם כשעה לפני כן.
מרוצה, היא הביטה סביב, לבדוק
11
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ח'.
ח' באלול תשע"א (7.9.2011)
"אני ילד שרוצה לדעת ולטעום מהכווווול!" שרה עדי את מילות השיר כשאוזניות תקועות בתוך אוזניה.
"רק אני יכול לעוף, בלי לדעת לעוף!" קראה, ראשה זז מצד לצד בקצב המוסיקה.
הלוואי שאני הייתי יודעת לעוף, או לפחות ללכת כמו שצריך.
"אני יכול ל-עוף, כמו עלה על המים, לצוף!"
"עדי!!" שמעה לפתע את ניצן צועקת אליה, "את תכף תשברי את החלון!"
"מצטערת!" צחקה עדי.
ניצן דילגה אל תוך החדר. "רוצה לעזור
"רק אני יכול לעוף, בלי לדעת לעוף!" קראה, ראשה זז מצד לצד בקצב המוסיקה.
הלוואי שאני הייתי יודעת לעוף, או לפחות ללכת כמו שצריך.
"אני יכול ל-עוף, כמו עלה על המים, לצוף!"
"עדי!!" שמעה לפתע את ניצן צועקת אליה, "את תכף תשברי את החלון!"
"מצטערת!" צחקה עדי.
ניצן דילגה אל תוך החדר. "רוצה לעזור
8
שירה
בלי שם (כמעט).
ב' באלול תשע"א (1.9.2011)
אני פה
ואני שם,
בלתי מורגש,
כמעט.
צועד קדימה
בראש מורם
ואז ממהר אחורה,
והראש מורכן.
(ואולי הוא לא היה מורם בכלל?)
מי אתה?
הם שואלים.
מי אני?
לא יודע,
כי אין לי שֶם.
(כמעט).
ולבסוף אני תוהה-למה אני מבולבל כזה?
ואני שם,
בלתי מורגש,
כמעט.
צועד קדימה
בראש מורם
ואז ממהר אחורה,
והראש מורכן.
(ואולי הוא לא היה מורם בכלל?)
מי אתה?
הם שואלים.
מי אני?
לא יודע,
כי אין לי שֶם.
(כמעט).
ולבסוף אני תוהה-למה אני מבולבל כזה?
4
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ה'.
כ' באב תשע"א (20.8.2011)
הימים החמים חלפו באיטיות מרגיזה.
האווירה בבית הייתה עכורה ולא נעימה יונתן שתק ברב שעות היום שתיקה רועמת וזועמת, עד כי איש לא העז להתקרב אליו או לנסות לדובב אותו, מחשש שיתפרץ.
רק ניצן, זו הקטנה, שכולם חשבו כי אינה מבינה דבר, הצליחה לדבר איתו ולגרום לו לשפוך את כל מה שהעיק על ליבו.
דביר היה כל היום בחוץ - השכם בבוקר היה יוצא וחוזר בערב, אך אז מייד היה הולך לחלץ את עצמותיו במגרש. הוא השקיע
האווירה בבית הייתה עכורה ולא נעימה יונתן שתק ברב שעות היום שתיקה רועמת וזועמת, עד כי איש לא העז להתקרב אליו או לנסות לדובב אותו, מחשש שיתפרץ.
רק ניצן, זו הקטנה, שכולם חשבו כי אינה מבינה דבר, הצליחה לדבר איתו ולגרום לו לשפוך את כל מה שהעיק על ליבו.
דביר היה כל היום בחוץ - השכם בבוקר היה יוצא וחוזר בערב, אך אז מייד היה הולך לחלץ את עצמותיו במגרש. הוא השקיע
7
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק א'.
י"ז בתמוז תשע"א (19.7.2011)
הכל התחיל מאז היותה בת חמש. בעצם, הכל התחיל בעת ששמעה בפעם הראשונה סיפור אגדה. "שלגיה ושבעת הגמדים". אז אמרה לאימה בהתלהבות-"אז אולי, כשאני אהיה גדולה, יבוא אליי נסיך וייקח אותי רחוק רחוק, לגבעה שעליה יהיה ארמון?"
"אני אהיה עצובה מאוד," צחקה האם, "את תיהי כל-כך רחוקה!"
"הו, לא, הכל יהיה בסדר." הרגיעה הילדה את האם וטמנה את ראשה המתולתל בחיקה. "אבל, בטוח שזה יקרה. אני רק צריכה לעבוד קשה, נכון?
"אני אהיה עצובה מאוד," צחקה האם, "את תיהי כל-כך רחוקה!"
"הו, לא, הכל יהיה בסדר." הרגיעה הילדה את האם וטמנה את ראשה המתולתל בחיקה. "אבל, בטוח שזה יקרה. אני רק צריכה לעבוד קשה, נכון?
12
מכתב
לאחותי הקטנה.
י"ד בסיוון תשע"א (16.6.2011)
אחות קטנה שלי...
יש לי כל-כך הרבה מה לומר לך.
אני יושבת לידך, מביטה בך ישנה. מביטה בתלתלי הזהב שלך, בלחיים השמנמנות שלך, ואת כל-כך מתוקה שבא לבכות.
אני רוצה כ"כ לנער אותך, לחבק אותך בחזקה, ללטף ולנשק את פנייך, והעיקר-לבקש סליחה. כי אני, אחותך הגדולה ממך בעשר שנים, מעולם לא הענקתי לך יחס. מעולם לא השבתי לך אהבה על אהבתך והערצתך אליי.
מעולם לא חיבקתי אותך מרצוני, ואנו מופיעות יחד
יש לי כל-כך הרבה מה לומר לך.
אני יושבת לידך, מביטה בך ישנה. מביטה בתלתלי הזהב שלך, בלחיים השמנמנות שלך, ואת כל-כך מתוקה שבא לבכות.
אני רוצה כ"כ לנער אותך, לחבק אותך בחזקה, ללטף ולנשק את פנייך, והעיקר-לבקש סליחה. כי אני, אחותך הגדולה ממך בעשר שנים, מעולם לא הענקתי לך יחס. מעולם לא השבתי לך אהבה על אהבתך והערצתך אליי.
מעולם לא חיבקתי אותך מרצוני, ואנו מופיעות יחד
16
עכבר הכפר
שלווום :)
שירה , בת 17 :)
מוזמנים בכיף לאישי על כל דבר .
בשמחה תמיד !!!!
קטעים שאני אוהבת :
עשו לכם כלל שלאורו תלכו בכל אשר תפנו :
היו מצוינים בכל דבר . כל פעולה שאתם מבצעים , נסו לבצעה בצורה הטובה ביותר , בדרך הקטנה ביותר , שתביא לתוצאות הטובות ביותר . החל במסדר הבוקר השגרתי ביותר , דרך המשימות השגרתיות המוטלות על כל חייל ביום יום וכלה במשימה הנראת קשה , בלתי הגיונית ובלתי ניתנת לביצוע . בכולן תשאפו לבצע את המיטב בצורה שבה תוכלו להביט בדמותכם במראה ולומר לעצמכם בכנות : עשינו את המקסימום .
עמידה זו מול המראה היא המבחן האמיתי .
-סרן נדב מילוא-
צריך לתת הכל . אם אתה אוהב אז אתה אוהב עד הסוף , אם אתה חבר אז אתה חבר עד הסוף , ואם אתה בצבא בקרבי אז אתה שם עד הסוף ונותן שם הכל , גם כשזה בא על חשבונך האישי וגם על חשבון יציאה . זה מה שנקרא , במילים גבוהות , מסירות נפש . זה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך , מהמוח שלך , מהכסף שלך ומהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה .
והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מדי פעם , אלא כל הזמן , מדי יום ביומו , דקה ודקה .
-אלירז פרץ-
עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר , אבל אלו לא סתם קוצים , אלו קוצי ארץ ישראל .
-אוריאל פרץ-
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר - פרק י"ח [+תקציר]
י"ח בניסן תשע"ב (10.4.2012)
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות, לליאת המתוקה, הילדותית, העשירה
10
מונולוג
כולם קטנים?
כ"ט בחשוון תשע"ב (26.11.2011)
שלום שירה. בוקר טוב! ראית את התזכורת? צריך לקום - יש יום שלם לפנייך וצריך לנצל אותו. משום מה המילים האלו תמיד גורמות לי להתחפר בשמיכה יותר ויותר.
איזה לנצל! מה לנצל?! את השעתיים שינה שיש לי היום בשיעור אנגלית? תודה, עדיף לי להישאר לישון במיטה.
עוד תזכורת ("שושו, בוקר טוב!") ועוד פעם הנודניק של השעון מעורר ("ואני שר, שתאמיני שאני מאושר...") ולי נמאס. אני מבטלת את השעון מעורר ואת התזכורת ומכסה
איזה לנצל! מה לנצל?! את השעתיים שינה שיש לי היום בשיעור אנגלית? תודה, עדיף לי להישאר לישון במיטה.
עוד תזכורת ("שושו, בוקר טוב!") ועוד פעם הנודניק של השעון מעורר ("ואני שר, שתאמיני שאני מאושר...") ולי נמאס. אני מבטלת את השעון מעורר ואת התזכורת ומכסה
12
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק י"ד [+תקציר]
א' בחשוון תשע"ב (29.10.2011)
ממש סליחה שזה לקח זמן...
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות,
תקציר: עדי, נערה כבת 16, אחות לדביר - בן 17, שרירי, רזה ושחום, יונתן - בן 13 וחצי, נמוך וילדותי מעט, שיער שחור ופרוע, עיניים כחולות, כיפה ירוקה-הצבע האהוב עליו, ניצן - בת 7, מתולתלת, מצחיקה ושונאת רגשנות. עדי ואחיה חווים יתמות מאם בגיל צעיר ועדי נהיית משותקת בידה וברגלה השמאליים בגיל 9 וחצי.
בתיכון היא נעשית ידידה לבר האדישה, הקשוחה והקרירה, שאף פעם לא שואלת שאלות,
9
קטע
ילדתי, ילדתי שלי.
י"א בתשרי תשע"ב (9.10.2011)
מה קרה לה, לבתי?
מה יש לה, לילדתי?
מה קרה לעיניה הבורקות, היפיפיות, הצוחקות?
לאן נעלם היופי והטהר?
ומה קרה לגומה, לגומת-החן המתוקה, ששוותה לפניה של בתי מראה עליז ושובה-לב?
הבעת פניה העצובה - מטריפה את דעתי.
היא מתהפכת בלילות - אני יודע.
היא כבר לא צוחקת - אני שומע.
בתי היפה כבויה - אני רואה.
היא מתרחקת, דועכת לנגד עיניי.
מבטה מסתחרר לכל הכוונים - מפוחד ומנותק.
היא
מה יש לה, לילדתי?
מה קרה לעיניה הבורקות, היפיפיות, הצוחקות?
לאן נעלם היופי והטהר?
ומה קרה לגומה, לגומת-החן המתוקה, ששוותה לפניה של בתי מראה עליז ושובה-לב?
הבעת פניה העצובה - מטריפה את דעתי.
היא מתהפכת בלילות - אני יודע.
היא כבר לא צוחקת - אני שומע.
בתי היפה כבויה - אני רואה.
היא מתרחקת, דועכת לנגד עיניי.
מבטה מסתחרר לכל הכוונים - מפוחד ומנותק.
היא
8
שירה
מערבולת שתיקות.
כ"ד באלול תשע"א (23.9.2011)
שוב מנגן ושוב כותב
שוב אומר ושוב חושב
בלי לשאול למה ואיך
וכבר הנר שלי דועך.
מעז לטעות,
לחלום, לתהות,
מי עשה ומי ברא
את הטוב ואת הרע.
שוב לוחש ושוב צועק
שוב כותב ושוב מוחק.
הכל סביבי מתערבל,
מתערבב ומתגלגל.
שוב השקט לי לוחש
"דיי תפסיק כבר לקשקש."
משהו כאן מתרחש ואני שותק
שוב.
שוב אומר ושוב חושב
בלי לשאול למה ואיך
וכבר הנר שלי דועך.
מעז לטעות,
לחלום, לתהות,
מי עשה ומי ברא
את הטוב ואת הרע.
שוב לוחש ושוב צועק
שוב כותב ושוב מוחק.
הכל סביבי מתערבל,
מתערבב ומתגלגל.
שוב השקט לי לוחש
"דיי תפסיק כבר לקשקש."
משהו כאן מתרחש ואני שותק
שוב.
7
סיפור קצר
ילד שוקולד.
ה' באלול תשע"א (4.9.2011)
קראו לו משה. בעצם, עדיין קוראים לו כך.
שחור עיניים ושחור שיער. עורו כהה גם הוא. כמו אדמה לאחר הגשם. רכה וריחנית.
ידידיו קראו לו "שוקו" או "שוקולד". בשבילם זו הייתה מחמאה. משה לא אהב את זה כל-כך, אבל למי אכפת. העיקר שיש לו חברים, לא?
הילדים שלא אהבו אותו היו מכנים אותו בשמות מעליבים ופוגעים בו: "כושי! אתה סתם כושי! קוף קטן. אתה דומה ל-" אז היו בורחים, מחשש שיביא את אחיו הגדול שירביץ להם.
הם
שחור עיניים ושחור שיער. עורו כהה גם הוא. כמו אדמה לאחר הגשם. רכה וריחנית.
ידידיו קראו לו "שוקו" או "שוקולד". בשבילם זו הייתה מחמאה. משה לא אהב את זה כל-כך, אבל למי אכפת. העיקר שיש לו חברים, לא?
הילדים שלא אהבו אותו היו מכנים אותו בשמות מעליבים ופוגעים בו: "כושי! אתה סתם כושי! קוף קטן. אתה דומה ל-" אז היו בורחים, מחשש שיביא את אחיו הגדול שירביץ להם.
הם
13
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ז'
א' באלול תשע"א (31.8.2011)
אוף, נמאס לי להכין את השיעורים האלה. נאנחה עדי, בכלל, אני לא אוהבת מתמטיקה. הכל אצלה חד משמעי, אסור לך לחשוב אחרת יש רק תשובה אחת לכל תרגיל.
אני מעדיפה שיעור ספרות למשל, או תנ"ך או כל מקצוע אחר שבו משתמשים במילים! כשיש מילים אני יכולה לחשוב כמה פעמים, להסתכל על כל דבר מזוויות שונות ובכלל, זה יותר מעניין.
עדי נאנחה בשנית ופנתה לפתור תרגיל נוסף.
קול צלצול הקפיץ אותה ממקומה, והיא הסתכלה בטלפון
אני מעדיפה שיעור ספרות למשל, או תנ"ך או כל מקצוע אחר שבו משתמשים במילים! כשיש מילים אני יכולה לחשוב כמה פעמים, להסתכל על כל דבר מזוויות שונות ובכלל, זה יותר מעניין.
עדי נאנחה בשנית ופנתה לפתור תרגיל נוסף.
קול צלצול הקפיץ אותה ממקומה, והיא הסתכלה בטלפון
11
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ד'.
ג' באב תשע"א (3.8.2011)
שעת דמדומים. עדי אהבה שעה זאת יותר מכל. "זוהי השעה היפה ביותר." נהגה אימה לומר ולאמץ את בתה המתולתלת לחיקה. כשעוד הייתה בחיים.
בחיים.
עדי נאנחה. כמה התגעגעה לאימה. כמה כאבה את חסרונה. כמה...
היא מחתה דמעה סוררת שהתעקשה לגלוש במורד לחייה והניחה לזיכרונות לסחוף אותה. היא יכלה לשמוע את הקולות כאילו האנשים היו כאן לידה, חיים וברורים בדיוק כפי שהיו פעם.
עדי זכרה ערב אחד, בו היו רק אִימה
בחיים.
עדי נאנחה. כמה התגעגעה לאימה. כמה כאבה את חסרונה. כמה...
היא מחתה דמעה סוררת שהתעקשה לגלוש במורד לחייה והניחה לזיכרונות לסחוף אותה. היא יכלה לשמוע את הקולות כאילו האנשים היו כאן לידה, חיים וברורים בדיוק כפי שהיו פעם.
עדי זכרה ערב אחד, בו היו רק אִימה
16
סיפור בהמשכים
חלום שלא נגמר-פרק ב'.
כ"ד בתמוז תשע"א (26.7.2011)
עדי נעורה משנתה לקול ציוץ הציפורים שקיננו בסמוך לחלון חדרה.
היא התמתחה קלות ושפשפה את עיניה בידה הימנית הטובה. אחר קמה ממקומה ונחתה היישר אל תוך כיסא הגלגלים שלה, שניצב סמוך למיטתה. היא "התגלגלה" עד לסלון הקטן, ששימש גם כחדר אוכל, כמטבח וכחדר-שינה לשני אחיה, שעוד נמו את שנתם.
הצעיר בניהם, יונתן, עוד לא הסכים להשלים עם מותה של אימם, אף-על-פי שכבר עברו שבע שנים מאז. יונתן אף התקשה להשלים עם העובדה
היא התמתחה קלות ושפשפה את עיניה בידה הימנית הטובה. אחר קמה ממקומה ונחתה היישר אל תוך כיסא הגלגלים שלה, שניצב סמוך למיטתה. היא "התגלגלה" עד לסלון הקטן, ששימש גם כחדר אוכל, כמטבח וכחדר-שינה לשני אחיה, שעוד נמו את שנתם.
הצעיר בניהם, יונתן, עוד לא הסכים להשלים עם מותה של אימם, אף-על-פי שכבר עברו שבע שנים מאז. יונתן אף התקשה להשלים עם העובדה
8
מכתב
לאמא, שעוד תחזור פעם.
י"א בתמוז תשע"א (13.7.2011)
אמא שלי!
איפה את? מהיום המוזר הזה, שכולם בכו, אני לא מצאתי אותך! זה היה ממש מוזר, את יודעת? כי כולם ליטפו אותי ובכו, ודוד משה, הדוד השמן, את יודעת מי הוא, נכון? הוא הרים אותי ואמר לי להיות חזקה. למה להיות חזקה, אמא? מה קרה? מישהו בא להרביץ לי? אני באמת לא מבינה, אמא. רציתי לשאול אותך, אבל אני לא יודעת איפה את, וזה מאוד חבל, כי ככה אני לא יכולה לדבר איתך ולשאול אותך שאלות שהן מאוד מאוד חשובות.
איפה את? מהיום המוזר הזה, שכולם בכו, אני לא מצאתי אותך! זה היה ממש מוזר, את יודעת? כי כולם ליטפו אותי ובכו, ודוד משה, הדוד השמן, את יודעת מי הוא, נכון? הוא הרים אותי ואמר לי להיות חזקה. למה להיות חזקה, אמא? מה קרה? מישהו בא להרביץ לי? אני באמת לא מבינה, אמא. רציתי לשאול אותך, אבל אני לא יודעת איפה את, וזה מאוד חבל, כי ככה אני לא יכולה לדבר איתך ולשאול אותך שאלות שהן מאוד מאוד חשובות.
11