פוסעת בשקט ומחשבותיה דוהרות. גם היום היא לא התפללה. אוף. לעזעאזל. למה הקטע הזה כל כך קשה? אפשר לחשוב שהיא עוד בת שלוש. ומילא, אם זה היה הקושי היחיד היא הייתה מסתדרת.. אבל לא, בסביבה מוכרחים להערים עליה עוד קשיים, כאילו זה מבחן קבלה לאיפה שהוא. כאילו שאם עוברים את ה'מבחן' הזה מקבלים את התואר דתי.
עיניה החומות והעמוקות בוחנות בסקרנות את העוברים ברחוב ונעצרות על שתי בנות שאינן דתיות, בערך בגילה. הן מצחקקות וצועקות בחדווה, מסבות אליהן את עיניהם של כל ההולכים בסביבה. היא מסתכלת ארוכות במכנסיים שחורות קצרות ובגופייה ורודה שלבשה אחת מהן, ובחצאית הג'ינס קצרצרה והחולצה הלבנה עם המחשוף שלבשה השנייה. היא התבוננה בהן במשך כמה דקות ושכחה להמשיך ללכת. האם גם היא רוצה ללכת כמותן? למכור כך את גופה בראווה, בין היחידים שעוד נותר רק שלה? למשוך את עיניהם של כל הבחורים בסביבה ברדיוס קילומטר? היא לא הייתה בטוחה, ונזכרה במה ששמעה פעם: העולם השונה נראה כל כך זוהר מבחוץ, כל כך מושך וכיף.. רק כשנכנסים פנימה נזכרים שהדשא של השני תמיד נראה ירוק יותר. היא נעצה בהן מבט חוקר אחרון והמשיכה לצעוד.
תגובות
היא לא הייתה בטוחה, לא לה. (שורה 8)
תתני יותר הפסקות, שנוכל לנשום.
יפה מאוד :)
בריאת אלוקים