שבות.

פרולוג [ככה קוראים לזה?]:
למי שלא ידע, שבות הוא השם של השבט שלי מהיום ואילך.
במוצ"ש לפני ההשבעה הסבירה לנו המדריכה שלכל שם יש משמעות וכדאי שנחשוב על זה. אני לקחתי את זה ברצינות, ישבתי וחשבתי וזה מה שיצא-

צפה ב-EXIF

כילד אובד בין המון הצובא על הוריו,
מייחלת לשוב, רוצה לחזור שוב אליו,

להתקרב ולחוש בעוז את האהבה בוערת,

להיות רק שלו, להיקשר בליבי, מסוחררת.

להרגיש, להתקרב, לשוב אל ארצי, אל אבי,
בקשר בלתי-ניתק, בלתי-מובן, בלתי-אפשרי,

לשוב אל אלוקיי, מולדתי ועמי, מאושרת,

באמונה תמימה, בשלמות מסחררת.

לאהוב עד אובדן-חושים, בלי לבטים,

רגשות שלמים, אהבה וגעגועים מתוקים,

בלי היסוס לחתום בי באש משחררת,

להשתעבד אליו, בת-חורין, בתשוקה מסחררת.

לשרוף הפחדים, להבעיר בליבי לפיד, להבה,

לפסוע היישר, וללא מורא, אל תוך אש אהבה,

לשכוח הטעויות, החטאים, העבירה הממארת,

הקורצת, המפתה, הרעה, הכואבת, המסחררת.

שבותי, תשובה שלמה תהיה, ושוב לא אפול,

אל הארץ, אל האדון, אל אחיי אבל יותר מהכל-

שבות- לשוב אליי, אל עצמי, הנערה המתבגרת,

שעדיין רחוקה מהכל, טועה, מבולבלת ומסוחררת.