רגע לפני שדיאנה יצאה למסע, היא נכנסה לביתו של מייקל על מנת להיפרד ממנו.
אימו של מייקל הציעה לה שתייה חמה, אך היא סירבה- ממש אין לה חשק עכשיו.
היא הלכה בצעדים חוששים לחדרו של מייקל. ביתו היה פשוט וצנוע- אך נקי ומסודר.
היו לו חמישה אחים ואחיות שחלקו שני חדרים, אך למייקל הוריו אפשרו חדרון עליית גג קטן וחמוד מתוך כבוד לעצמאותו ואהבה מיוחדת אליו בתור בכור. מייקל קישט את חדרו בציורים מרהיבים של סוסים, ובפסלוני עץ שגילף. היה לו גם דגם גדול ומדהים של אוניה מעץ, שיצר בעצמו. דיאנה אהבה מאוד לשהות בחדרו החמים ולהביט ביצירותיו, אך כעת לא היה לה זמן ומצברוח לכך.היא פתחה את דלת חדרו והוא קם לכבודה בשמחה.
"אני צריכה לדבר איתך".
היא התיישבה על הכורסה היחידה בחדרו וחכתה שיתיישב. פניו הביעו השתוממות לרצינות שלה. הוא ישב על השטיח.
הם ידעו תמיד שהיא רוצה לעזוב, אבל עכשיו זה היה בלתי צפוי לחלוטין- כמו רעם ביום בהיר. הם הכירו כבר מזמן. הוא הצטרף אליהם בכיתה ג', כאשר הוריו יכלו לממן את לימודיו, והציל אותה מבחינה חברתית ולימודית.. מייקל פשוט עזר לה בפשטות ובחיוך –מתוק וג'ינג'י- מנומש. הקשר הילדותי ביניהם הלך והתחזק ובאיזשהו שלב כבר ידעו בוודאות שכשתהיה בת 18 הם יתחתנו.
הפרידה היתה קשה לה מאוד, אף שיתכן שהיא זמנית. היא היתה חייבת את זה. זו מן חיית בר בבטן שלה- שחייבת להשתחרר, חייבת חופש. היא למדה להחניק אותה ולכלוא אותה בפנים אבל עכשיו היא חייבת. כל השנים רצתה לצאת מהכפר- לגלות תגליות, לטייל,להכיר אנשים שונים, ריחות שונים וסגנונות אחרים. החברה בכפר מילא הקיאה אותה. זה הזמן המושלם ללכת- היא גדולה ונמאס לה להיות דחויה כל כך. היא תחזור כשתרגיש שתוכל- אולי, ממש אולי, גם קצת יתגעגעו אליה. הפרידה ממיקל וממשפחתה היתה בלתי נסבלת, קשָה לה.
יתכן שלא תחזור בכלל. מייקל היה חשוב לה, אבל הבדידות בחברה והחדגוניות בכפר הוציאו אתה מדעתה.
דיאנה רצה החוצה ובבת אחת השילה את ההבעה האמיצה והגיבורה, ופרצה בבכי עמוק ומטלטל. היא כבר התגעגעה למייקל ונזכרה איך ניסה לחייך באומץ, מכבד את ההחלטה שלה. לא הלך לו כל כך בזה, הוא נראה מדוכא למדי. כאבה התגבר כשנזכרה במשפחתה ובו. זה חסר אחריות ללכת לבד למקום לא ידוע, שהדבר היחיד שידוע לגביו זה שהוא מאוד רחוק. וזה מה שהיא חיפשה. היא יכולה למות מרעב, למרות שלא סביר בהתחשב בכמויות האוכל העצומות שאימה והיא הכניסו לתיקה. היא לא היתה בטוחה כלל שעשתה את הדבר הנכון, אבל היא החליטה לעשות זאת וכך תעשה.
היא יצאה מהכפר וניסתה רק לחשוב על הכיף שבעניין אך לא הצליחה. לבסוף התמוטטה מתחת לעץ בצד הדרך ונרדמה.
היא התחילה במסעה מזרחה.
כשהתעוררה- השמשות כבר הורו על צהריים. דיאנה רצתה לנצל כמה שאפשר מן היום הזה ולכן קמה בזריזות והמשיכה בדרכה. היא נכנסה ליער גדול והשתדלה ללכת בשביל הראשי. באופק היא ראתה בית קטן.
כשהגיעה לבית העץ כבר ירד הלילה. צרצר בודד השמיע את קולו, ודיאנה הצטמררה. היה משהו מפחיד ומוזר באוויר הלילה הקריר.
דיאנה דפקה בדלת.
תגובות
מחכה לראות כיצד זה יתפתח!