זקן כפוף בעל שיער שיבה מדובלל פתח לה את הדלת.
"סליחה אדוני, האם אוכל לישון בביתך הלילה?" דיאנה שאלה, מסתייגת ממראהו המשונה.
"הכנסי נא עלמתי! אוכל להציע לך מיטה בביתי הצנוע. ההה" הזקן צחק צחוק פרוע וחשף את שיניו הרקובות והחסרות. דיאנה המתינה במעט קוצר רוח ובהלה.
" להציע זה דו משמעי, כמה משעשע. הו, חוששני שאני מעט חסר נימוס- הכנסי! אל תתבוששי מפני. אוהב אני אורחים, אך לא פוסחים בביתי עוברי אורח רבים, כי אם מעטים. סוּרי, סוּרי למעוני.
התרצי לשתות דבר מה?"
דיאנה נכנסה לביתו בחשש מסוים, והופתעה לראות בית עץ נקי ומטופח. היה נראה שיש בבית מגע של אישה, שכן לא נראה היה שהזקן דאג לניקיון דירתו במצבו העלוב. הבית היה שקט ודומם.
כנראה את רהיטי העץ הגס ניגר בעצמו מעצי היער, באיזשהו שלב של חייו.
דיאנה היתה צמאה וביקשה תה.
האיש חלט לה תה מצמחים משונים, והגיש לה באדיבות ובחיוך מבהיל במקצת.
היא לגמה מן התה בלגימות קטנות, ובכל זאת נכוותה בלשונה קלות. התה היה מתוק וטעמו היה מיוחד ובלתי שגרתי, טעם של מנגו אפרסק ושוקולד יחד.
בזמן ששתתה מן התה המהביל, הציג לפניה הזקן את שמו- ארשיבלד- וסיפר מעט על חייו, שהיו מעניינים במיוחד. דיאנה התחילה קצת להתרגל לשפתו הגבוהה והמשונה, ופחות חששה ממנו.
"נטלי! גשי הנה במטותא" קרא ארשיבלד.
נערה נמוכה וחייכנית הגיחה בריצה מאחד החדרים.
"זוהי נכדתי נטלי, הוריה הומתו בידי שודדי דרכים אכזריים" אמר בעצב, וגם חיוכה של נטלי התמוסס במקצת, אולי היה רק נראה.
"אני מצטערת" לחשה דיאנה.
"התוכלי להציע לעלמה מיטה בחדרך?" דיאנה ציינה לעצמה בסיפוק שהפעם לא צחק בפראות כשאמר "להציע".
"בשמחה, סבא" נטלי נכנסה לחדר הראשון במסדרון, ממנו יצאה קודם.
דיאנה סיפרה לארשיבלד את קורות מסעה. הוא היה מאזין נפלא והיא השתפכה בסיפוריה.
בסיום דבריה עיניו של האיש הבריקו בצורה משונה, והתגלגלו בארובות עיניו.
מבע פניו הפך בן רגע למטורף. שערותיו הזדקרו על קודקודו.
דיאנה צרחה.
היא רצה לחדר אליו נכנסה נטלי.
"מה קרה? את בסדר?" נטלי שאלה בדאגה.
"זה—זה סבא שלך! דיברנו והכל היה בסדר ופתאום סבך התנהג מוזר. הוא היה מבעית! לכי תראי מה קרה לו! הוא הפחיד אותי עד מוות!" אמרה דיאנה בהיסטריה.
"תטפלי בו, הוא השתגע!!" צעקה ולאחר כשניה קלטה מה אמרה והביטה בנטלי במבט מתנצל.
"אני.. לא התכוונתי הוא סבא שלך... אבל-"
נטלי צחקה. היא המשיכה לצחוק ודיאנה תמהה על כך.
"אני כבר רגילה לזה. זה בסדר, זה קורה לו מידי פעם. זה בגלל כדורים שהוא לוקח...זה יעבור לו עוד עשר דקות. תופעות לוואי משעשעות למדי..." היא חייכה בעידוד לדיאנה שפניה נזקקו דחוף לצבע.
"מה זה כדורים?"
"זה תרופה שלוקחים כשחולים, כמוסה עגולה. לעיתים יש לה תופעות לוואי, אבל זו תופעה מיוחדת..." קרצה לדיאנה. דיאנה חייכה, עדיין קצת לבנה.
נטלי יצאה לרגע והגישה לסבה כוס מים. הזקן כבר נרגע ונראה נינוח.
הוא בסך הכל בן אדם שפוי יחסית מבחינת עצמו, חשבה דיאנה שצפתה בזהירות מפתח החדר.
בבוקר שלמחרת, בארוחת הבוקר סיפרה דיאנה לנטלי לאן מועדות פניה.
"אני חושבת שסבא שלי יוכל לעזור לך למצוא את העיר הזו שאת מחפשת" נטלי אמרה והביטה בסבה שנגס בפרוסה מרוחה בריבה.
"וודאי שאוכל לעזור! בחפץ לב. עם תום הארוחה אגש לחדרי, אטול משם את המפה, ונבדוק בצוותא לאן את רוצה להגיע" ענה הזקן, מחייך חיוך של שיניים רקובות.
דיאנה נחרדה שוב משיניו, אך הודתה בנימוס.
לאחר ארוחת הבוקר הביא הזקן את המפה המתפוררת שלו, והם הביטו בה.
"איפה אנחנו?" שאלה דיאנה.
"אנחנו פה " ענתה נטלי והצביעה על נקודה במפה- בשולי יער עבות.
"על איזה עיר מייקל דיבר?" שאלה דיאנה את עצמה והביטה במפה בריכוז.
"מי זה מייקל?" התעניינה נטלי.
"מכר שלי. לא חשוב" ענתה בזריזות דיאנה.
"הייתי מציע לך ללכת לעיר הזו" הזקן הצביע על עיר רחוקה ממזרח, והמשיך-
"אני שהיתי שם פעם, כשהייתי צעיר, שם הכרתי את אשתי שנפטרה. אילו ימים..."
מבטו הפך חולמני ומתרפק על העבר, אבל הוא חזר לעצמו מהר.
" בכל אופן,שם העיר בילפלד. בעיר זו תמצאי אנשים טובים ותנאים משופרים לעילא ולעילא. כך לפחות היה בצעירותי. בזמני זה היה כפר זעיר, אני משער שכיום זו עיר.היא אמנם מרוחקת מעט, אך יפה ומופלאה ביותר, המלצתי לך לסור לעיר זו"
דיאנה הרהרה דקות מספר ואז החליטה ללכת לעיר שהציע הזקן הטוב למרות המרחק.
"אתן לך את המפה הזו לדרך" פסק ארשיבלד בהחלטיות.
"מה פתאום? היא שלך! לא אקח אותה!" מחתה.
"הבלים. זמן רב לא עזרתי למישהו" אמר ארשיבלד, תקיף. "שמרי על מפה זו כעל בבת עיניך. מפה זו עתיקה מאוד וסגולות גדולות ונצורות מיוחסות לה, אף כי אינני יודע אם נכונות הן..."
הוא פרש את המפה בפיסת עור, גלגל והידק בעזרת חוט שני בצבע הדובדבן.
התנגדותה העיקשת של דיאנה נתקלה בחומה אטומה. לבסוף נכנעה ולקחה את המפה, ממלמלת ברוגז.
הזקן חשף שיניו במעין חיוך מנצח, וניכר היה שלא חייך בתדירות גבוהה שכזו זמן רב.
תגובות