דיאנה שהתה בביתם עוד יומיים, בהם טיילה יחד עם נטלי ביער הסבוך ואף למדה מנטלי דברים רבים על השרדות שטח.
ארוחות היוו זמן לשיחות עמוקות ביניהם, ודיאנה חשה בביתם נוחות ושחרור. הם קיבלוה כפי שהיא.
ביום האחרון להמצאותה אצלם ארזה תיק להמשך הדרך בו הכניסה מספר פריטים חשובים.
היא שמה בו את המפה, השק שהביאה מהבית שכלל מספר שמלות להחלפה, מכתב חתום ממייקל שכתב לפני עזיבתה ופריטים שונים, בנוסף ארזה אוכל רב שנטלי עמלה על הכנתו זמן רב.
ליד ביתם דיאנה נפרדה מהם בצער והבטיחה למסור דרישת שלום לבת דודתו שגרה בבילפלד.
דיאנה פתחה בהליכה נמרצת בשביל החצץ שהוביל מביתם. קרני השמש דגדגו את פניה בברכת שלום והיא ניסתה להסיט את מעט צער הפרידה ולהתרכז בדרך ונזכרה בהזהרותיהם ובהנחיותיהם הרבות והדאגניות. הם כרכרו סביבה בדאגנות השמורה לסבתות. האזהרות היו לדוגמה-
"עד צאתך מהיער (היה עוד קטע ארוך אחרי היער) לכי רק בשביל החצץ וכך לא תתעי בדרכך"
"לכי רק ביום"
"השמרי מבעלי חיים טורפים ומבעלי חיים מסוכנים בכלל, ואם הם קרבים אלייך הבעירי אש" ובאומרו זאת דחף לה זוג אבני צור שחורות לתיק.
היתה עוד אזהרה שדיאנה לא הצליחה להזכר במילותיה המדויקות. שבתאי הביט בה בריכוז ואז מלמל משהו על זהירות מְמָלכה. דיאנה הופתעה והוטרדה מעט מדבריו.
לא היה ידוע לה על שום מלכה קיימת וביחוד לא מלכה שצריך להזהר ממנה.
עתה שוב חשבה על דבריו אך לא מצאה רעיון חדש בנוגע אליו לכן הניחה לו.
היא המשיכה לצעוד במרץ, נהנת מהדרור ומהחופשיות וחשה כמו ציפור שיצאה מהכלוב לחיים חדשים.
כל אותה העת הקפידה ללכת עם שביל החצץ הראשי שהלך בשולי היער. המפה נשכחה בתיק.
דיאנה חשבה על בילפלד. האם צדקה בבחירת העיר? זה עלול לקחת זמן רב להגיע לשפ. האם בכלל היה נכון לעזוב את הכפר, את משפחתה, את מייקל לזמן לא ידוע?
מחשבות אלו טרדו את שלוותה אך היא ידעה שלא יהיו לה תשובות להם עד שתראה מה יקרה ותגיע לבילפלד.
היא ידעה דבר אחד- שרק התחילה הדרך והיא קצת נהנת. יותר טוב לה.
לעת ערב, כשהשמים נצבעו ארגמן דיאנה הגיעה למערה אפלה, אוספת בדרכה זרדים וגזרי עץ. היא בדקה בחשש שאין בעלי חיים לא רצויים ונכנסה. היא הבעירה מדורה קטנה בעזרת אבני הצור שקיבלה מהזקן, ואכלה מאפה ירקות שהכינה נטלי עבורה. היה לה חמים ונעים, והיא נרדמה על האבן הקשה לתוך לילה נטול חלומות.
דיאנה המשיכה במסעה המפרך, והגיעה כעבור חודש ימים לבילפלד.
בדרכה היא עברה תלאות רבות אבל התחזקה ונבנתה מבחינה גופנית בעקבות ההליכה המרובה. כשנגמר לה האוכל, אכלה פטריות וצמחי בר שנטלי לימדה אותה לזהות ולבשל.
היא ישנה תחת עצים, מאחורי שיחים, על מדשאות רחבות ידיים, ואם היה לה מזל ישנה אצל אנשים נחמדים שהסכימו לארח אותה- כדוגמת הזקן וביתו. המפה באמת היתה מופלאה, וכשהייתה בידיה הצליחה דיאנה לנווט נפלא ובדרך מהירה וקלה.
לאחר חודש ארוך, ניצבה נערה מאובקת בבגדים מרוטים ובלויים מול שער העיר בילפלד והביטה המומה בעיר.
תגובות
תמשיכי עם השיפור הזה ! !
*חובה* להמשיך עם הסיפורים והכתיבה- יש לך את זה! בהצלחה!
מאחלת לך שתתקדמי עם הכתיבה-כל עוד היא מטיבה לך- תוכלי להגיע רחוק.
:) :) באמת אהבתי :) :) אם תרצי המלצה- או מילה טובה, תמיד פה. ביגי .ט. :-*