אוקי.
אז בהחלט אחרי המון המון זמן.
ואחרי שמן הסתתם כבר קצת שכחתם:) גם אני...
חשבתי לעשות תקציר קטן כדי להזכיר קצת מה היה למען השוכחים ולמען אלו שמעולם לא קראו.
אבל החלטתי שהכי עדיף לדפף כמה פרקים אחורה ולקרוא לריענון...
14/08/08
"זה פשוט היה קטע אחד גדול. אתה לא מבין כמה.." אמר גדי מחוייך "זה מדהים איך לא חשבתי לקשר ועוד יותר מדהים שיעל לא חשבה. למרות שכל מה שזכרתי מהפגישה שלנו היה הרחוב הזה "שניאורסון 5". איך שהיא אמרה לי שהיא גרה שם משהו בצבץ לי בתת מודע.."
"אבל לא חשבת לקשר? אחי, זה הכי ברור שיש.." צחק איתי.
"לא יודע. לא עליתי על זה. הם כ"כ שונים אחד מהשני באופי וגם במראה. רק אחרי זה פתאום התחבר לי השם משפחה עם הרחוב.." צחק גדי.
"ואיך יעל הגיבה?"
"וואו. היא הייתה בהלם מוחלט. התפוצצה מצחוק. "מה? אתה לומד עם דקל? אתה מכיר אותו?? איזה קטעים. הוא בחיים לא סיפר עלי? איך לא קישרנו??" היא הייתה בהלם מלא זמן. אבל עכשיו זה כבר לגמרי הבדיחה שלנו.." הסביר גדי.
"ואיך דקל הגיב?" התעניין איתי.
"הוא היה יותר בהלם מאיתנו. אבל הוא צחק שעכשיו יעל פתאום תסכים לבוא לאליפויות נגד "יבניאלי" למרות שלפני לא מצאה בהם שום עניין. והכל בזכותי כמובן.."
"רק אל תתנפח אח שלי.." צחק איתי
"וכשחושבים על זה, איך בכלל הכרתם?"
גדי חייך חיוך רחב "האמת? שבגלידה.."
"בגלידה?"
"כן. יעל הייתה מגיעה לשם הרבה. כל פעם עם חברה אחרת. העובדים דיווחו שתמיד במשמרות שלי. עד שהבנתי את הרמז.."
"זה לא ייאמן איך הדברים ההזויים האלו יכולים לקרות רק לך"
"טוב תשמע, אני מבין אותה. יש לי קסם אישי שאי אפשר לעמוד בפניו.."
איתי בדיוק עמד להחזיר לגדי מנה אחת אפיים כשהפלאפון שלו צלצל.
הוא הביט על הצג והופתע לגלות מי מתקשר.
"שלום ברק" פתח איתי את השיחה כשההפתעה בקולו לא מוסוות.
"איתי. מה שלומך יקירי? אתה נשמע לי מופתע"
"האמת שקצת. אבל שמח לשמוע אותך סוף סוף. מלא זמן לא דיברנו, לא התראינו.."
"בהחלט" אמר ברק "יותר מידי זמן".
"במה זכיתי?" תהה איתי.
"האמת היא שכבר חודש וקצת שאני מתלבט איך לפנות אליך. וכ"כ מצטער שזה יוצא עכשיו" אמר ברק ונאנח. "מדובר בחבילה שמצאנו בחדר שלנו. אני לא יודע איך לא הבחנו בה לפני כן. זו חבילה שצחי הכין לשחר. יש בה תמונה שלהם יחד. והקדשה מצחי. הבטחתי לך שברגע שאמצא את "המתנה" לה ציפה שחר ולא זכה לראותה, מיד אתקשר. מעין סגירת מעגל. שהרי אם לא זכה שחר לקבלה לפחות תגיע החבילה אל משפחתו, לכן התקשרתי.
הייתי רוצה להעביר לך את החבילה בהקדם, אפילו היום.."
איתי שתק.
מעכל את המידע שנחת עליו.
"איתי? אתה בסדר?" נלחץ לרגע ברק משלא שמע תגובה מהעבר השני.
"כן. כן. אני בסדר. רק קצת בהלם. אני מאד שמח שמצאת את החבילה.
כמובן שאין שום סיבה להתנצל. תודה רבה לך ברק, אני בטוח שגם ההורים שלי יתרגשו מאד, שחר דיבר כ"כ הרבה על ה"ההפתעה מצחי" תהיה אשר תהיה..."
"אתה בחור טוב איתי" אמר ברק בקול אוהב "אעביר לך את החבילה בערבית בע"ה, אתה מתפלל אצל "רבינוביץ" היום, לא?"
"כן, מצוין. תודה רבה לך ברק. על הנכונות ועל השיחה"
"בשמחה. ניפגש א"יה, להתראות"
ברק ניתק את השיחה וגדי הרים את גבותיו כתוהה על פשרה.
"זה אבא של נטע" הסביר איתי "איזה משהו שקשור לשחר".
גדי כמובן לא הבין את ההקשר בין הדברים אך הבין שאין זה ראוי לשאול שאלות לאור אזכורו של שחר. גדי ידע עד כמה קשה לאיתי לדבר עליו.
"שנתקדם למגרש עד ערבית? יש עוד שעה.." ניסה להפיג את האווירה.
"תתקדם לבד אחי. אני אצטרף אח"כ.." אמר איתי.
"הכל טוב? צריך משהו?"
"לא זה בסדר גמור גדי, אבוא מאוחר יותר, אל תדאג.."
כשגבו של גדי נעלם כמעט מטווח הראייה הוציא איתי את הפלאפון אינסטינקטיבית מכיסו על מנת להתקשר לשתף את נטע, אך כמו בשאר הפעמים בתקופה האחרונה, הוא הכניס אותו בחזרה מבלי לערוך בו כל שימוש...
תגובות
את כותבת כ"כ כ"כ יפה ומעניין וטוב!!
מחכה להמשך!!
רק שאלה-לא הבנתי למה איתי ונטע נפרדו.. הם כאלה חמודים ביחד :)
תעשי שנטע וייר יחזרו להיות חברין!!
את כותבת פשוט מדהים...!!!!
והסיפור שלך מלווה אתי כבר לא מעט זמן...
תודה..:)
תכתבי המשך...
פליז...!!!