חשבתי אולי לשנות לה שם. זה קשה כמו לשנות שם של בנאדם... אבל אני לא שמחה מזה שדיאנה זה שם של אלה יוונית. זה צורם לי. אני צריכה שם יפה, לא עברי מדי (אני משוגעת על שמות עבריים ותנ"כיים אבל זה לא מתאים...), עם משמעות יפה זה בונוס. לדוגמא- אוריאן. לא נשמע עברי מדי, והמשמעות מהממת - 1. שחר, זריחה 2. זהב - שניהם מצרפתית. 3. מארמית- תורה.
השם מתאים לדיאנה לדעתכם? יש למישהו רעיון לשם טוב? אשמח באישי או בתגובה...
דיאנה ניצבה מול שער העיר בילפלד והביטה המומה בעיר. העיר הזו לא דמתה בשום אופן לערים שדיאנה עברה בהם בדרכה. בעיר בזו הורגש קסם באוויר. אנשים הלכו נינוחים ברחובות או שריחפו באוויר.
דיאנה פסעה בשער הכניסה ושאלה את האדם הראשון שנקרה בדרכה-
"סליחה אדוני, האם זו העיר בילפלד?"
האיש הביט בדיאנה בפליאה.
"כן, זו העיר".
דיאנה הסתובבה נרגשת ברחובות העיר וחשה שמצאה את מקומה בעולם.
היא שמה לב שברחובות מסוימים היו אנשים רבים שרועים על המדרכה ולבושים סמרטוטים , בעוד אנשים שמחים ושלווים ריחפו מעליהם בנעליהם המעופפות.
דיאנה קצת תמהה על כך אבל פנתה להביט בנעליים. אלו היו נעליים מבריקות עשויות חומר גמיש ורך שמחוברות אליהם כנפיים קטנות. חומר הנעל סיקרן אותה, אבל בעיקר יכולת הנעליים לעוף הקסימה אותה. היא הרגישה אווירה שונה בהרבה משל הכפר שלה- אלמלו. כאן הכל היה נוצץ יותר, קסום בהרבה. היא חלפה על פני שווקים בעלי ריחות שונים, דירות שקיר אחד שלהם היה שקוף והיה אפשר לראות בפנים סחורה למכירה, אנשים רבים בצבעים מגוונים וכלי רכב משונים שדמו בעיניה למפלצות.
לאחר זמן מה של הסתכלות נפעמת, כבר התחיל להחשיך. דיאנה פנתה לאישה שהלכה עם תינוק בעגלה.
" אולי במקרה את יכולה לארח אותי בביתך לכמה ימים, פשוט אני חדשה פה ואני צריכה קצת להכיר ואז אמצא מה לעשות עם עצמי". דיאנה הרגישה טיפשית במקצת וניסתה לסדר את שיערה השחור שהתפרע, בגומיה.
האישה האלגנטית חייכה חיוך אדיב שהדגיש את הליפסטיק הוורוד שלה, ואמרה בקול מתוק.
"מתוקה, איפה ההורים שלך? בכל אופן, אני מצטערת חומד, אבל לא אני לא יכולה לארח זרים בביתי".
האישה מתחה את שפתיה הצרות שחייכו לחיוך מסכם רחב יותר ומאולץ, והלכה.
"סליחה" דיאנה התקדמה לעבר זוג נשוי שעבר ברחוב.
"אוכל אולי להתארח בביתכם לזמן קצר, ואשלם לכם בקרוב כשארוויח כסף, על השהות הזאת?"
דיאנה כבר היתה חכמה יותר, אבל בכל זאת הזוג סרב.
" אין כל כך סיכוי שנארח אותך, ההורים של אשתי אצלנו החודש. מצטער." הוא הרים את כתפיו והם פשוט המשיכו,לא הקדישו לה תשומת לב נוספת.
דיאנה לא חשבה להתייאש, יש להם סיבה טובה לא לארח אותה.
היא המשיכה כמה רחובות וכל אדם שפנתה אליו סירב לארחה בתואנה קלושה אחרת.
האיש האחרון שפנתה אליו היה אדם מבוגר, בשנות השבעים לחייו ועל פניו היה חיוך של טוב לב.
"סליחה אדוני" היא ניסתה שוב להקרין סמכות מסוימת ובטחון עצמי כלשהו.
"כן ילדונת"
"אני יכולה ללון בביתך רק הלילה? עד שאמצא אנשים טובים" הדגישה, ממורמרת "שיארחו אותי".
"מצטער מעומק הלב, נערתי- לא אוכל להזמינך לביתי הלילה" פניה נפלו והוא המשיך במהירות "אשתי חולה ואני צריך לטפל בה ואין אדם אחר מלבדי לטפל בה.
עכשיו אני בדרכי לקנות לה תרופות מבית המרקחת שם"
הוא הצביע על חנות בסוף הרחוב.
דיאנה תהתה לעצמה מה זה בית מרקחת. זה בטח עוד משהו מהדברים המוזרים של האנשים כאן.
"אני באמת מצטער" הזקן נראה מצטער באמת.
דיאנה חשה אי- נוחות מצערו ולכן הכריזה בשמחה מלאכותית- " לא נורא, תודה רבה אדון נחמד. יש עוד הרבה אנשים שעוד לא שאלתי!"
הזקן צחק במרירות.
"אף אחד לא יאסוף אותך לביתו, יקירה. לכל אדם בעיר אכפת רק מעצמו. כדאי לך ללמוד עכשיו לפני שתתאכזבי קשות. זאת גם הסיבה שרק אני מטפל באשתי החולה. לאף אחד לא אכפת"
הזקן הרים את כתפיו בתנועה של חוסר אונים. הוא היה בודד בדיוק כמוה.
"אל תדאג, אני אהיה בסדר וגם אתה. כנראה השכנים שלך עדיין לא יודעים שאשתך חולה. בקש מהם עזרה, דבר איתם"
האיש נראה עצוב ומיואש לשבריר שנייה ורגע לאחר מכן חזר להבעתו השמחה והנמרצת.
"החיים לא קלים, אבל תמיד צריך לשמוח. לשמוח במה שיש. ובהקשר אליך- הלילה כבר ירד והייתי ממליץ לך לישון הלילה בפארק"
"איך מגיעים?"
"ישר ישר הרבה, עד פנייה ימינה עם קניון גדול. קשה לפספס את הפנייה. אחר כך תמשיכי חמש דקות ותראי". חייך בפשטות.
"מה זה קניון?" שאלה בזהירות. הוא הביט בה נדהם לרגע.
"מבנה גדול עם חנויות."
" שמוכרים בהם דברים- בגדים, נעליים, אוכל..." הוסיף בזריזות.
"שוק, הבנתי..."
"בערך... קצת נוצץ יותר, הייתי אומר"
דיאנה עדיין לא הבינה אך לא אמרה דבר.
הזקן הביט בשעונו בדחיפות קלה.
"להתראות חמודה, ואם תצטרכי משהו דחוף אז- -"
הוא שרבט משהו כל פתק שהוציא מכיסו והגיש לה.
"זוהי הכתובת שלי"
היא לקחה את הפתק מידו ודחפה לתרמילה .
"תודה רבה, עזרת לי מאוד" הודתה לו בחום.
"בבקשה ילדתי, ואל תשכחי לשמוח" החווה לשלום בידו והתקדם במרץ לעבר בית המרקחת.
"להתראות, רפואה שלמה לאשתך" היא נופפה לו לשלום, והביטה בו מתרחק בהליכה מאומצת, אופטימית, צולעת קלות.
תגובות
לדעתי השם דיאנה זה ממש טוב זה מקורי ושונה אני אהבתי את זה שקוראים לה ככה. "דיאנה".
מחכה להמשךך!!