איש אחד

לך

(ושיהיה לי האומץ לתת את זה)

נעימה חרישית. כמעט לא מורגשת,

חומקת בצללים, ביניהם, בתוכם, בם.

נעימה בה אפשר לחוש, לגעת,

בה הותר הסגר והופרכה התיאוריה,

מותר לאהוב, ללא לאות.

(ולוואי שתצליח לצחוק כך בקול,

לחייך לעולם שכמונו אנו כה אוהב אותך,

שתחבק בעצמה ובעדינות,

שדמעותיך, דמעות שמחה ישקו פרח אהבה קט ומתוק,

שריחו ישכר ילדות עם עיניים יפות..

                                             ..לוואי)

וברגע של דממה, בה תשמע את הלמות ליבך הכמהה,

בו כבר לא תורגש הנעימה. הזו, הטובה.

אז תבוא, כילד אל אמו.

ותשקוט.

ושפתיך יהגו "הנני".

(ולוואי וחיוך יעטר את שפתיך)

______

(18.11.11)