כתלי מבצריך לא ידעו עוד בדידות,
אם את ראשי תעטר בנזרך,
ולמלכה אהיה בחדרי טירתך
ואתה למלך אהוב אשר מולך על חדרי ליבי.
בזרועותיך קחני וראני כאישה,
כביצירתי בגן עדן מקדם
ואותך אעשה לגבר
בשבועת עד, כיחיד בעולמי.
שאון ההמון יתמוסס לעפר,
עיניך הטובות יזהרו למעני
ואהיה לעזר כנגדך
כי לא טוב היות האדם לבדו.
וברבות השנים, כמעין המתגבר,
כך אהבתנו.
וכי מה יוותר באחרית הימים?
לא הממון ולא הכבוד,
כי אם אהבת אמת,
כי לא טוב היות האדם לבדו.
תגובות
אם אולי היית מחלקת לבתים, או עושה קצת פסיחות, זה היה מושלם.
ממש יפה. ממש. אני אוהבת את הכתיבה שלך.