פעם היה רקדן אחד, נכה
והוא אהב
ציירת שלא ראתה, אבל נהנתה
לשמוע את צליליו של זמר אילם אחד,
שכמו כל הזמרים
אהב משוררת אחת, נכה
מבפנים.
[כמו כל המשוררים]
אולי המשוררת הזו היתה אני;
אולי אני בכלל הזמר
[אילם, מזייף.
בכל מקרה שבור.]
ואולי הייתי רגליו של הרקדן.
עיניה של הזמרת.
קול, מילים,
עפרון קהה בארץ של מחדדים שלא עובדים
תגובות
השיר הזה עמוק ויפיפה.
בארץ של מחדדים, שלא עובדים...
אבל הבעיה העיקרית -
לא הבנתי בכלל מה כתוב. בכלל.
וניסיתי.
תסבירי "בהזדמנות"?
אסף.
אבל בכללי-ממש יפה!
תודה!
את ממש מלכה..
(סליחה על המדרשיסטיות, אבל זה ממש העלה לי כל מיני דברים מ"מעשה משבעה קבצנים".)
את פשוט נפלאה. הכתיבה שלך... הו הו. זהו. :)