בס"ד
שדות ירוקים
נשמה אובדת,
ריחות משכרים
הבדידוּת הורגת
רוח סתיו קלילה
והיא,מחפשת מנוח.
אל מול החוף שקיעה
והיא,
אין לה עוד כח.
מול החוף הדומם
מביטה בעצב
משפילה מבט,
מוחה דמעה,
הלא תדע היא
כי
אין עוד תקווה.
__________________________________
אל תשאלו אותי מה עבר לי בראש כשכתבתי את זה..
(_")
תגובות
אסור לאבד תקוה.
ואני מקוה שמה שעבר לך בראש,עבר כבר למקום אחר..
תתעודדי.
בעזה"י
יהודה
וזה די עבר.
משום מה אני מעלה לפה רק יצירות עצובות..אחחח..
מוזר.מוזר מאד.
תביאי נשמה שמחה צוהלת.
תודה.
:-)
הייתי מטיפה לכם על יציאה מהדיכי אבל ב-מ-ק-ר-ה הזדהיתי עם השיר לחלוטין, ודווקא עכשיו אז... אני אחמיא ולא אוסיף עוד.
מדהים!
מוכשרת...
נכון, זה עצוב, אבל לכל אחד יש רגעים כאלו.. רק שהרגעים לא יגדלו.. (:
ממש טוב. רק שאני לא אוהבת את הסוף המיואש.
את בטח כבר יודעת שאין יאוש בעולם כלל,להלהלה...
תודה לכולם..
|מסמיק|
זה נכתב בשעת דיכאון..עכשיו אני שמחה ומאושרת..חעחע..