עיתון שהצהיב מודיע באותיות שחורות
על מה שלא ישוב להיות.
באותיות ריקות של קידוש לבנה, הוא מודיע
על כל אלה שאינם.
דגל של מגן דוד כחול, וגוויות עטופות בלבן
סמלים צבעוניים, הצדעה אילמת.
אבל אני רק מתבוננת
בצבע אחד, כואב ומיותם
אדום.
צבע של כל כך הרבה כאב
וילד נוסף
מיותם.
חיבוק רחוק שלא נזכה לו
מלאך שומר שנחכה לו
דמעה שנבלעת כי אין זמן.
וכולם איבדו אותם
מזכרונם.
אבל אני לא שכחתי.
קוראת בעיון מודעה שהצהיבה
על אנשים שאבדו לי מכאן.
עכשיו כבר יש דרשות וסיפורי הסטוריה
אבל אצלי הכל עוד חי ופועם
הגעגוע הוא מעבר לזמן.
מערבולת של צבעים, מעבר לדמעות שקופות
נוצצות כבדולח.
מביטה לעבר תכלת של מעלה, בין כוכבים ואורות בוהקים.
רוצה שכל הצבעים בקשת חיי יישארו איתי
לנצח.
תגובות
הבית הראשון לא כ"כ זרם לי..
אבל סה"כ - ממש יפה ורעיון יפה! :)
אני עדיין כאן,עדיין שומעת,
ונראה לי שנשארה לי גם קצת סבלנות...
יש לך מקום אצלנו וזה משהו שאת צריכה לזכור תמיד!
בכל אופן, זה נורא יפה.
פשוט,ככה יוצא לי תמיד באופן טבעי..
אם אתה ראית גם קטעים שכתבתי יצאו עם חרוזים..והרבה פעמים גם כשאני כותבת תגובות פה, אני עוברת עליהן לוודא שזה לא מחורז.. זה פשוט אני..|מושכת בכתפיי בחיוך מתנצל|
וזה שלא הכל בחרוזים, זה כדי להראות דווקה 0שוב, לא בכוונה תחילה..) שמשהו בי נשבר..
יש לך כשרון אדיר!
ממש נגע בי.