שיבת אִמי

מתפללת שיהיה לי הכח להעניק לך

את מה שלא נטעו בי בינקותי,

לשתול בך ניגוני-אם רכים,

להודות בכל בוקר על החסד

לטעת בך אמונה בלילות.

מתפללת שיהיה לי הכח לרוץ איתך

לשדות רחוקים של תום ואמת,

לחרוש התלמים שביזע זרעתי

כשבכיתי אלייךַ והגיעה העת.

את צוחקת בקול, ככדור מתגלגלת

חוקרת, סקרנית, בעיניים כלות מסתכלת.

מלאת חיוכים של שמחה לאין קץ,

יונקת משורשים עתיקים בשרשרת

שדילגו על כמה ענפים שבעץ.

רוני אהובה, רוני ושמחי

כי חזרת לעולם שכאילו אבד הוא,

אבדו התפילות ואבדו ניגונים,

הלכו לעולם-לא-עולם הבנים,

ואבדו הדמעות מלפני לפנים.

שיבת אִמי שתיטע בי רון ורננים

תחזיר ניגונים, וישובו בנים

ותפילות ודמעות כמו היו לפנים.