יצירות של Adi1990

חמש

ואת שעומדת, ואת שלמדת
איך לטעות, ולטעת ולחזור בשנית
את צליל קולה של תפילה דומעת
ויגע שתיקתן של אכזבות קטנות
את מהות הביחד ממרומן
של ה' שנים ומאת ה' היתה זאת
כי אף על פי כן, ובזכות הכל
עודך נפלא בעייני.

את אותה נערה-אישה שהיית את,
צחורה ודומעת שמחה ויגון.
החליפה דמות עגולה קצת יותר,
רוקדת כי את לדודך ודודך לך
ואילולי הוא, לא היה עוד

עטרת רוך, תמימות ניגונים
מתנועעת בצעדי ברווז קטנים,
תפילות ראשונות "יד ימין על העיניים"
שירים קטנים, מנגינות של בינתיים.
מסביבך את עטופה בחדשות
ובחלוף השנים הן אינן מחדשות.
את עזה כארי ואת עוד לא מבינה
ואמא מתפללת שתתחלף המנגינה.

"טילי טילי, טילי טילי, טילי טילי"
את שרה, מלאת צחוק ואור
תחבקי אותי, תהיי-לי
עד יעבור הזעם השחור.
נוגת אם קטנה, שאי תפילה

מתפללת שיהיה לי הכח להעניק לך
את מה שלא נטעו בי בינקותי,
לשתול בך ניגוני-אם רכים,
להודות בכל בוקר על החסד
לטעת בך אמונה בלילות.

מתפללת שיהיה לי הכח לרוץ איתך
לשדות רחוקים של תום ואמת,
לחרוש התלמים שביזע זרעתי
כשבכיתי אלייךַ והגיעה העת.
את צוחקת בקול, ככדור מתגלגלת
חוקרת, סקרנית, בעיניים כלות מסתכלת.
מלאת חיוכים של שמחה לאין קץ,
יונקת משורשים עתיקים בשרשרת
שדילגו על כמה ענפים שבעץ.

רוני אהובה, רוני ושמחי
כי חזרת לעולם שכאילו אבד הוא,
אבדו התפילות ואבדו ניגונים,
הלכו לעולם-לא-עולם הבנים,
ואבדו הדמעות מלפני לפנים.
שיבת אִמי שתיטע בי רון ורננים
תחזיר ניגונים, וישובו בנים
ותפילות ודמעות כמו היו לפנים.

בעהי"ת

מוקדש לך, אתה שבחרת בי, כי אליך פיללתי מתוך דמעות, רננה ודממה.

ל' ניסן ה'תשס"ט
כ' סיון ה'תש"ע
כ"ג אלול ה'תש"ע.


רוני ושמחי ילדת דממה
כי זכרתי לך חסד נעורייך.
נקי את עצמך משאריות השממה
רוממי ועלי- אהבת כלולותייך.

במדבר בלי חמלה הלכתי אחרייך
לטעת שתילים רכים של תקווה
בצעדי ענק עליתי- בחירתך
בחירי, עוד נהיה לאלפי רבבה.

דמעי בתחינה ילדת-לא-כלום
שיידו בך גם הן,בחירותיו, אבנים
ואת שזעקת "לא פגעתי במאום",
אל אותן שהיו נשות רבנים.

רונו ושמחו ילדי דממה,
אתם אחד ותמה ילדותכם
התעלו יחד משאריות השממה
בנו בית מקדש מתוככם.

קומי לך רעייתי יפתי לכי לך
תתעלי מתוך פיסות עבר שנשכח
שאי תפילה לאותה הגאולה
תבכי רק עוד לילה אחד למחילה
נצרי לך, כלה, את הדרך - לא קלה
תתחנני אליו לקבלה
ותפסעי איתי בדרך לאמת הנעלה.
כי הנה הסתיו עבר
הגשם שקרע אותך
כדורי מטר
הלכו ונשאר רק המחר
עת הזמיר הגיע
וקולי נשמע בלבך.
עת לאהוב את הדרך
ולהוקיר את הפוסעים בה
עת לקחת את ידך
לקטוף

אף אחד לא יוכל לאמוד, את אותה כמות זיכרונות שאתה נושא על הגב שלך,
עגלות מלאות בשקים, מלאי שקיות, של ימים שחלפו ולא יחזרו עוד.
איך שרנו אז, בטיול ההוא, פעם מזמן... כשהיינו צעירים.
איש זקן וסב, שהיה ועודנו, שחכמים ממנו לא הכרתי.
ואתה כאן, רק תישאר כאן... מביט בתבונה שאספת
במשך צ' שנים של דעת, יראת ה' ואהבת אדם.
ואני רק הייתי חולמת לדעת, את קצה החלקיק שיודע אתה,
וללכת בלי

בס"ד

אני לא האח שייחלת לו,
אני לא הבן שאמא ואבא ציפו לו.
אני שופע ביטחון עצמי מעושה, יודע-לא יודע
שאין לי ביטחון כלל.

כן כבוד הרב, מה לימדת את התלמידים שלך היום בישיבה?
מסכת בבא משהו?
בחיים לא הצלחתי ללמוד עמוד. המילים בילבלו אותי.
אהבתי יותר לשחק כדורגל. להכין מטוסים מנייר. להציץ על הילדות שקופצות חבל בחוץ מהמרפסת.
אתה ניסית ללמד אותי, ישבת איתי שעות

בעהי"ת

נהורת אם קטנה שופעת מתיקות,
צליל של שמחה, מנגינת ינקות.
צחוק מתגלגל בחניכיים חשופות
נשיקות לאין קץ אלייך עפות.

רוני אהובה, שמחי, רנני,
רנני לא-ל חי, את בשר מבשרי
את שחיכיתי לך
את שקיוותי כל חיי
חייכת לי,נענו תפילותיי

כל יום את מגלה עוד פלא חדש
מביטה בעולם בעיניים כלות
מלאת חיוכים של אורה
של טוב לב טהור
מאז שבאת, נעלם

בעהי"ת

לחייל גיבור אחד... או אולי לאברך צדיק אחד... שתמיד מזכיר לי שאני הכי טובה, אבל עכשיו הוא שומר על עמ"י בצבא... ומה שנותר מתוך הלבד הזה, זה לחשוב...

את חושבת שמותר לך לשקוע בזכרונות ההם, כשהיית מתלבשת כמו חילונית שמתחפשת לדתי'ה, כמו תינוקת שמתחפשת לאחת שמבינה, כמו שבר כלי בידיים ההרסניות שלה, שהיא נסתה לנתץ לעוד ועוד רסיסים, לפורר אותך ואת הדמעות שלך עד דק, מלכת העולם, מאירה

צל של דמעה שדמעתי בעודי
מתפללת אלייך שאזכה כבר לראות
צל של מכה שהוטחה בפני
מהם שכאילו ראו את הכל.
צל אפרפר של חיים אחרים
שפוסעים מצדדי, מאחורי ומסביבי
וצועקים,"הפסיקי לשוב"

האדם שחכם יותר ממני
וממךָ וממךְ ומכל הבריות
כתב שאני, כן אני, מרוממת את העולם
אבל העולם רם ונישא מלפני
ואני אחרונה הקטנה
שרצה רצה רצה לעבר תפילה
אל חיים שלא ידעתי.

בעהי"ת

מוקדש בדמעות של תפילה ואושר
לך בעלי הצדיק

פורטת חרש על מיתרים עדינים
זהירה- כלים שבירים.
מנגנת שוב ניגון נסתר
מגלה-מכסה עוד טפח.

קושרת את עצמי לחלילך
במטפחות עדינות של משי
עוטה על לבי שש וארגמן
מושחת את לבך בניצוצות
קדושה
ותכלת
ודומעת לאורות גדולים-רחוקים...

עיוורת-אתה מוביל אותי
אל ארצות שלא הכרתי
וסומא

הולכת אחרייך במדבר לא ידוע
כי גמלת עלי חסדך מאיתו
אהבת כלולותינו-
עטרת תחינה
שדמעתי אליו
לבנות-להיבנות.
וארשתיך לי לעולם
במבטך אמרת
כי בי בחרת
בזכות כל שאני
ועל אף שהייתי
ונהי'ה לעולם
עטופים בחסדו
בוראים בשותפות
עוד אורות של תכלת
ודומעים בתחינה
שנזכה להיות.