בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ מַפְלִיאָה אוֹתִי
הַשְּׁאֵלָה
אֵיךְ מִכֻּלָּם
אַתְּ הַבְּדִידוּת שֶׁאֲנִי
שׁוֹמֶרֶת
הֲכִי קָרוֹב.
לֹא הָיִית הָרִאשׁוֹנָה
וְהָיִית הַמְּאֻשֶּׁרֶת פָּחוֹת,
הָיוּ לָךְ פְּחָדִים
וְהָיוּ לָךְ דְּרִישׁוֹת
שיקרת יוֹתֵר מִכֻּלָּן
אֶת הַשְּׁקָרִים שֶׁאֲנִי כל-כך סוֹלֶדֶת
וְלַמְרוֹת הַכֹּל אֲנִי
(עֲדַיִן)
שׁוֹמֶרֶת.
תגובות
בעצם כמו כל היצירות שלך...
אבל משום מה תפסת אותי.
"אַתְּ הַבְּדִידוּת שֶׁאֲנִי
שׁוֹמֶרֶת
הֲכִי קָרוֹב."
זה כ"כ נכון. אני פשוט מזדהה בצורה ממש לא רגילה אצלי עם התוכן של הקטע הזה.
יש לי פה ושם הערות, אבל זה פחות משנה, כי הרעיון הוא טוב, הוא חזק, והוא נכון, והוא עובר טוב.
נהנתי,
בהצלחה!
אסף.