במחול הדלתות המסתובבות,
מי אנחנו בעצם?
עוטי מסכות ברזל וליבתנו צמר גפן.
כי בכל אשר נתעטף,
תהיה חשופה נשמתנו לצלילי אלוהים
וגם קירות טירותינו לא יועילו,
כאשר יזעקו גוף ונפש גם יחד.
בשאון רכבת הזמן מושבינו
ולה תחנות אין מספר.
כי ככל אשר נכתת רגלינו,
תחנה סופית אחת לכל,
לעוטי מסכות הברזל ולמאירי הפנים,
לנמהרים ולאוהבי החיים.
מלאת אימה ושלווה,
תחנה שידועה מתחילת המסע.
תגובות
יהיה שווה להלחין ולשמוע איך זה יוצא בצורה מתנגנת יותר