בראשית היום, ברא אלוהים מחדש את הרקיע
וצבע את הזריחה במכחול של אש.
אדם מן האדמה ואישה מן הצלע,
גב אל גב וזרועות שלובות,
זכר ייעודו לשכוח ונקבה- לזכור.
העוז נברא בזכות ולא בחסד,
כדי להבנות מן העפר בכל יום.
וחושך על שפת פני התהום,
כדי שלעיוורים נהיה בשקיעות האושר.
ובסופו של יום, ברא אלוהים מחדש את השקיעה,
זרועות שלובות וחיוך רחב
וקרא לזה- אהבה.
תגובות
יש כאן אדמה.. אש.. אולי דרך היסודות האלה את יכולה לפתח את השיר קצת יותר.
אבל הוא נהדר ככה. :)
אבל כטקסט בעלמא יצאה לך יצירה נהדרת
אהבה... זה משהו אחר לגמרי..