רצח אופי

את מגעילה אותי .

את כפוית טובה בצורה מדהימה .

-אאוצ'

מי את בכלל ? נצלנית !

-דייי , לא עווווד !

אגואיסטית !

חושבת ת'צמך אלוקים !

.

.

.

ככה השארתן אותי, זרוקה ומוכת כאב .

למה מה עשיתי לכן בכלל ?! אז אתן לא אוהבות אותי, אני מבינה !

אתן שונאות כל מה שאני עושה ! קלטתי כבר !

אבל למה לפגוע? ועוד מול כיתה שלמה !

אני בנאדם ! ישלי אישיות ! וגם אם אתן לא אוהבות אותה, זה לא סיבה לפגוע ככה, לא סיבה להשפיל!

כל כך נפגעתי,זה לא יאמן, הרגשתי במשפט עם.

ומה היה גזר דיני ? רצח .

רצח אופי .

פשוט הרגתם אותי שם. במילים .

הרגשתי שכל מילה שאתן מוציאות מהפה שלכן , כאילו סוגרת עליי יותר, מהדקת את החבל סביב צווארי , ואין. פשוט נגמר האוויר.

ובמקום לנשום את האוויר המלוכלך שבחוץ,  אני נושמת את הדמעות שלי ,שלטעם שלהן התרגלתי

מזמן, אבל הפעם הן מלוחות מתמיד.

וכך ברחוב מסתובבת ילדה, שאלפי סכינים נעוצים בליבה.

דמעותיה ממשיכות לזלוג בכל רגע ורגע .

וכל האנשים עליה מסתכלים, רק לרגע, הם מכירים את סיפורה, מסתכלים עליה לשנ יה

וממשיכים לדרכם.

ועוד עליה אמרו שהיא אגואיסטית ...