חום גופך קורן אליי,
עוטף, סוגר עליי
כמו טבעת אש יוקדת, שורפת
ביום חורף קר.
החמצן כבר לא חודר,
בין כל ההגנות הפזורות סביב.
מרוב פחד שאלך, ולא אקשיב
שכחת לתת לי חופש.
בו אחזיק.
לכל האנשים שסגורים, בתוך עצמם, מפני העולם.
שמחזיקים בהם בכוח המחשבה, שגורמים להם לשכוח מהי אהבה.
תגובות
אולי זה משהו בפיסוק, שמונע מהקריאה שתהיה שוטפת.. הפיסוק בבית הראשון מצוין לענ"ד, בבית השני אני חושבת שהפסיק בין שתי השורות מיותר.
בבית האחרון אני הייתי כותבת כך: "מרוב פחד שאלך ולא אקשיב,
שכחת לתת לי חופש
בו אחזיק."
אבל אולי זו רק אני.. :)
המון הצלחה! באמת שזה שיר יפה :)
(הרווח בין הבית השני (החמצן כבר לא חודר...הפזורות סביב) לשלישי (מרוב פחד...לי חופש) זה בטעות? לדעתי כדאי לתקן)