זה המדבר אשר שובה אותי בקסמיו.
מתאהבת בו כנערה בת עשרה, כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה.
הקונטרסט בין הפשטות שלו והמסובכות שלי,
השלווה האינסופית שלו מול חוסר השקט המתמיד שלי,
הצבעוניות הביזארית שלי והחדגוניות שלו.
זה הים אשר סוחף אותי עימו,
בריקוד צמוד, אני והגלים כאוהבים שלובים.
הטוהר שבאדוותם מול טינופת צדדי האפלים,
התנפצות המים ברעש גועש על סלעים ושתיקת מילותיי הרועמת.
זה אתה אשר מתדפק על חדרי ליבי, ואני מסרבת לפתוח.
ולך- לא שלווה, לא טוהר ולא פשטות.
אבל מכולם אותך אהבתי
רק משום שאתה, אתה.
תגובות