לבנות בלבד
ובמיוחד לכל מי שהייתה ולא הייתה,לכל מי שיודעת---
ואני כשה אובד
עלטה
אור כוכבים מסנוור
האור רחוק, היא יודעת
והוא מגיע
אח
עליך הגנתי כל היום
מפני אריה השואג
והיא שם
והוא שם
והיא הייתה פרפר
רק פרפר
פורס כנפיים זוהרות אל האור
והכוכבים כבו
עלטה
שקט
ובתוכה זעקה
ולפתע הוא עוזב
והיא פרפר אדם כואב---
ובתוכה תחינה שקטה:
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה
תאיר כאור יום חשכת לילה
שומרים הפקד לעירך
כל היום וכל הלילה
*שאלו הרבה על רקע..היצירה הזו היא כאב משותף של חברות ושלי.לא לגמרי הסיפור שלי ולא לגמרי שלהן.
יותר רקע...אולי בפרטי.ממש ממש אולי.
תגובות
הלוואי והייתי כותבת את זה בעצמי.
צריך..לחיות במצב שלי כדי לכתוב כזה סיפור.נראלי.
ותודה.כל כך.