אחד, פשוט, אור נוגע
חבוי ועם זאת נגלה.
מתחולל, בתוכינו..
אחד.
וכולם תרים
תמהים
אחר משמועתו של עולם
מחוללים, עיקשים
לעיתים כלהב נשטף
לעיתים כיער עמוק
יש שבשתיקה בוערת
אך כולם
מבקשים
דרך
לשוב
שובו נשמות טובות,
תנו לרגע, רק אחד,
להשיל את העוצמות
את הסערות המתחוללות
את השקיעה לערפל שחור
כל הדרכים התועות
תנו
רק לרגע אחד,
לנשמה להאיר,
ולראות...
ויזרח האור
לרגע עליכם,
אם רק,
קצת,
תרפו
אחיזתכם
ובחוץ, ישקטו הצללים
או לפחות, יתעטפו
בכיסוי שביר
אך עדין,
של חסד, ורחמים
קטע
שיר חדש אשירה
כ"ד בשבט תשע"ג (4.2.2013)
*לא כתבתי את זה רק בשביל עצמי, אנא, אם קראתם (וביחוד את..) תכתבו משהו. לא בשביל הצומי אלא בשביל שאדע אם ומה קרה פה... ואגב, השלג וכו' זאת לא מטופרה בלבד:)
אבקשה פניך, ותראה.
קראתך, היית קרוב.
נענית אחרת, פללתי, יחלתי רק אליך
בימות השלג, המוטח עלי
בימות החמה הצורבים
בלילות של דמע
שחור ויבבה ואש בתוכי
רק לדעת, רק לשמוע עליך
רק לראות את אורך
ולו בטל
זרזיף
אבקשה פניך, ותראה.
קראתך, היית קרוב.
נענית אחרת, פללתי, יחלתי רק אליך
בימות השלג, המוטח עלי
בימות החמה הצורבים
בלילות של דמע
שחור ויבבה ואש בתוכי
רק לדעת, רק לשמוע עליך
רק לראות את אורך
ולו בטל
זרזיף
4
קטע
קרנות המזבח
א' בחשוון תשע"ג (17.10.2012)
היה אז זוהר. זוהר נוגה, אולי. אך זוהר. כולו אופף כל..
הוד, עטרה, תפארת כזו, נוצצת. כמעט מסנוורת.
מתקרבת כאחוזת כישוף.
מנסה לאחוז, להחזיק, למשש.
לתפוס את ההוד הנאצל, הזוהר הנורא הזה.
לפתע, חומק מבין אצבעותיה.
העטרה נראית כעלה שלכת, מעופף ברוח..
הזו את? איך התקרבת? למה עשית זאת?
מילים ללא קול, מנקבות בתוכך, מרחפות..
רצית להתרומם, להגיע עד האור. אור
הוד, עטרה, תפארת כזו, נוצצת. כמעט מסנוורת.
מתקרבת כאחוזת כישוף.
מנסה לאחוז, להחזיק, למשש.
לתפוס את ההוד הנאצל, הזוהר הנורא הזה.
לפתע, חומק מבין אצבעותיה.
העטרה נראית כעלה שלכת, מעופף ברוח..
הזו את? איך התקרבת? למה עשית זאת?
מילים ללא קול, מנקבות בתוכך, מרחפות..
רצית להתרומם, להגיע עד האור. אור
0
קטע
הריסות
ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012)
*ז',יקרה ואהובה שלי...
על פינויים.כל מקום שהם באים.
מבקשת מאוד מאוד,אל תקראי ותכאיבי לעצמך אם יכאיב יותר מדי.בבקשה מאוד מאוד..
מרימה חלקים ממך.
הם מתפוררים מול עיני.
חלקים קטנים, כהים.
עלים קטנים, מלטפים וצומחים.
והם באים
לכלות
למחות
כל זכר של אהבה
אליך,
מעל פניך.
אמא, גם אנחנו בוכים
תופסים
גוררים
אין כבר קול
אין
על פינויים.כל מקום שהם באים.
מבקשת מאוד מאוד,אל תקראי ותכאיבי לעצמך אם יכאיב יותר מדי.בבקשה מאוד מאוד..
מרימה חלקים ממך.
הם מתפוררים מול עיני.
חלקים קטנים, כהים.
עלים קטנים, מלטפים וצומחים.
והם באים
לכלות
למחות
כל זכר של אהבה
אליך,
מעל פניך.
אמא, גם אנחנו בוכים
תופסים
גוררים
אין כבר קול
אין
4
קטע
מודה
י"א באב תשע"ב (30.7.2012)
מודה אני לפניך על רגעי האור
מודה אני לפניך על חשיכה עמוקה
מודה אני לפניך על הלהט הבוהק,הכסוף,מנצנץ על פני
ודם ואש,ותימרות עשן, בתוך החושך
מודה אני לפניך על כל נשימה ונשימה
מודה אני לפניך על הלילות הארוכים
מודה אני לפניך על הבזקי החושך,שלא מרפים
מושה אני לפניך על עץ,פרח,קרן אור
שזורחים ומחייכים כשמותר לצאת
מודה אני לפניך
על קול רעם והמון שואג
מודה
מודה אני לפניך על חשיכה עמוקה
מודה אני לפניך על הלהט הבוהק,הכסוף,מנצנץ על פני
ודם ואש,ותימרות עשן, בתוך החושך
מודה אני לפניך על כל נשימה ונשימה
מודה אני לפניך על הלילות הארוכים
מודה אני לפניך על הבזקי החושך,שלא מרפים
מושה אני לפניך על עץ,פרח,קרן אור
שזורחים ומחייכים כשמותר לצאת
מודה אני לפניך
על קול רעם והמון שואג
מודה
8
קטע
משחק משפחה
כ"ג בסיוון תשע"ב (13.6.2012)
הוא מוציא אותם, מביא לה.
היא מתבוננת.
אבא ואמא וילדים קטנים, עם עיניים ריקניות.
וקווים אדומים מקוטעים.
יש שיקראו לזה חיוך.
״בואי נשחק באבא ואמא. האבא הולך לעבודה ואמא נשארת.
הילד שלהם נשאר גם, טוב?הילד הגדול, לא הקטן.״
מהחדר עולות הגניחות. הוא התחיל.
שוב---
״בסדר״ שומעת את קולה אומר.
צריך להמשיך לשחק.
--------------------------------
קולות חדים בחוץ.
היא מתבוננת.
אבא ואמא וילדים קטנים, עם עיניים ריקניות.
וקווים אדומים מקוטעים.
יש שיקראו לזה חיוך.
״בואי נשחק באבא ואמא. האבא הולך לעבודה ואמא נשארת.
הילד שלהם נשאר גם, טוב?הילד הגדול, לא הקטן.״
מהחדר עולות הגניחות. הוא התחיל.
שוב---
״בסדר״ שומעת את קולה אומר.
צריך להמשיך לשחק.
--------------------------------
קולות חדים בחוץ.
8
קטע
שלכת
י"ט באייר תשע"ג (29.4.2013)
הירוק נושר אט אט.
אור נשפך עליו, אור נוגע...
אך לא די בכך.
והעץ שולח ענפים בתחינה
וניצב
אל מול הרוח
דבר לא יניע אותו
אך העלים מוסיפים לנשור...
עלה בדד.
אל מול הרוח.
העלה האחרון.
ושתיקה אל מול שמים
וענפים פרוסים
וילד קט
משקה, מחיה
ויחד, לפתע, שוב העלים צומחים
אור נשפך עליו, אור נוגע...
אך לא די בכך.
והעץ שולח ענפים בתחינה
וניצב
אל מול הרוח
דבר לא יניע אותו
אך העלים מוסיפים לנשור...
עלה בדד.
אל מול הרוח.
העלה האחרון.
ושתיקה אל מול שמים
וענפים פרוסים
וילד קט
משקה, מחיה
ויחד, לפתע, שוב העלים צומחים
0
קטע
סנה בוער
י"ז בתשרי תשע"ג (3.10.2012)
*לכל מי שכואב לו
לוהטת, חדה, רוקדת
עלי
כהד למתחולל בפנים
לא עוצרת לרגע
לגשש
לבדוק
כשכואב מי יכול לחשוב?
ושוב היא נדלקה
כמו התעוררה
מתרדמה עמוקה
השמיעה את הקול
הנאלם
שזעק מרה
ועכשיו
דממה
ולפעמים
השלהבות
רומזות
קחי
יותר פשוט..
ודורות משתקפים בלהבות.
פנים, צללים.
וטלית,
לוהטת, חדה, רוקדת
עלי
כהד למתחולל בפנים
לא עוצרת לרגע
לגשש
לבדוק
כשכואב מי יכול לחשוב?
ושוב היא נדלקה
כמו התעוררה
מתרדמה עמוקה
השמיעה את הקול
הנאלם
שזעק מרה
ועכשיו
דממה
ולפעמים
השלהבות
רומזות
קחי
יותר פשוט..
ודורות משתקפים בלהבות.
פנים, צללים.
וטלית,
4
קטע
שופר
י"ז בתשרי תשע"ג (3.10.2012)
ושוב כאן.
מסביבי מסובבות הנשים, הבנות..
ואותם צבעים, אותן פנים.
היא קרבה, קרבה מדי..
לא, לא כל כך קרוב, אנא..
תקיעה
לא ראיה להיות כאן, להיות בהיכלך, לשמוע את הקול הטהור המרעיד הפשוט.
לא ראויה..
שברים
ולפתע חוזרת, חושך, שקט מסביב, זעקה בלבי ודממה שותקת
בחוץ, בין כבלי עולם
וצעקות,
ולכי! לכי מכאן!
ועוד מקום, ושער פתוח קטן, ועלים מלבלבים,
ועוד
מסביבי מסובבות הנשים, הבנות..
ואותם צבעים, אותן פנים.
היא קרבה, קרבה מדי..
לא, לא כל כך קרוב, אנא..
תקיעה
לא ראיה להיות כאן, להיות בהיכלך, לשמוע את הקול הטהור המרעיד הפשוט.
לא ראויה..
שברים
ולפתע חוזרת, חושך, שקט מסביב, זעקה בלבי ודממה שותקת
בחוץ, בין כבלי עולם
וצעקות,
ולכי! לכי מכאן!
ועוד מקום, ושער פתוח קטן, ועלים מלבלבים,
ועוד
1
קטע
שלהבתיה
ט"ז באלול תשע"ב (3.9.2012)
*לז' היקרה כ"כ, ולמי שהכאב נשאר
אל על
תכלת
ענף שבור
לאן?
אור נעלם
עטוף עמוק
כל כך
והבנה מפציעה
כמו סכין
על פני
אין
מקום
בטוח
מעולם
ולעולם
רק
עולם
נעלם
כולם
מגששים
מחפשים
כי רק עמך
מקור חיים
באורך נראה אור
אל על
תכלת
ענף שבור
לאן?
אור נעלם
עטוף עמוק
כל כך
והבנה מפציעה
כמו סכין
על פני
אין
מקום
בטוח
מעולם
ולעולם
רק
עולם
נעלם
כולם
מגששים
מחפשים
כי רק עמך
מקור חיים
באורך נראה אור
3
קטע
רגע קטון
י"ד באב תשע"ב (2.8.2012)
לאודליה המתוקה.ברגע קטון עזבתיך
לכולם-תתפללו כמה שיותר לרפואת אודליה נחמה בת מיכל!!
את כאן. אהובה, את כאן.
פנייך מביטות מתמונה קפואה.
את צוחקת, עינייך מחייכות ככוכבים אור קטנים.
יום רגיל, ככל הנראה.
האם כך הייית אז?
פנייך רפויות, עינייך עצומות.
רק הרחש הקצוב, השקט , קבוע.
תקתוק של חיים.
נשימה.
התעוררי
התעוררי!
והעצים כבר השירו
לכולם-תתפללו כמה שיותר לרפואת אודליה נחמה בת מיכל!!
את כאן. אהובה, את כאן.
פנייך מביטות מתמונה קפואה.
את צוחקת, עינייך מחייכות ככוכבים אור קטנים.
יום רגיל, ככל הנראה.
האם כך הייית אז?
פנייך רפויות, עינייך עצומות.
רק הרחש הקצוב, השקט , קבוע.
תקתוק של חיים.
נשימה.
התעוררי
התעוררי!
והעצים כבר השירו
1
קטע
לילה כיום יאיר
כ"ג בסיוון תשע"ב (13.6.2012)
לבנות בלבד
ובמיוחד לכל מי שהייתה ולא הייתה,לכל מי שיודעת---
ואני כשה אובד
עלטה
אור כוכבים מסנוור
האור רחוק, היא יודעת
והוא מגיע
אח
עליך הגנתי כל היום
מפני אריה השואג
והיא שם
והוא שם
והיא הייתה פרפר
רק פרפר
פורס כנפיים זוהרות אל האור
והכוכבים כבו
עלטה
שקט
ובתוכה זעקה
ולפתע הוא עוזב
והיא פרפר אדם כואב---
ובתוכה
ובמיוחד לכל מי שהייתה ולא הייתה,לכל מי שיודעת---
ואני כשה אובד
עלטה
אור כוכבים מסנוור
האור רחוק, היא יודעת
והוא מגיע
אח
עליך הגנתי כל היום
מפני אריה השואג
והיא שם
והוא שם
והיא הייתה פרפר
רק פרפר
פורס כנפיים זוהרות אל האור
והכוכבים כבו
עלטה
שקט
ובתוכה זעקה
ולפתע הוא עוזב
והיא פרפר אדם כואב---
ובתוכה
7
צהלת החיים
“אם אתה מסתכל על המכשול – כמכשול, יש סיכוי טוב שהוא יפיל אותך בדרך. אם אתה מסתכל על
המכשול – כאתגר, אז תנסה לעשות את המקסימום כדי להתמודד איתו" (מורן סמואל,מי זה אין לי מושג,אבל משפט נכון)
למען הסר ספק, עברתי את הגיל של כרטיסיית נוער;)
׳נושם, אני נושם
גם כשזה מרעיל אותי...׳
הברה קטנה, לאור כל מיני תגובות שלכם:
כתיבה היא הדיבור המושתק שלי, על כל מה שנוצר ממנו.
הדיבור שלי שונה.
העולם שלי מלא צללים, אור ושתיקות.
אם לא הבנתם, או לא שמעתם אותי ביצירות, תברכו על כך.
הצללים שלכם ב"ה אחרים.
ואם בחרתם לקרוא..
ברוכים הבאים לעולם
ש ל י
מאז שנכתבו היצירות,עבר זמן.ב״ה הקב״ה נוכח בחיים של כולם..
אחרי התלבטות,הוחלט להשאיר את היצירות.
כי הן בשם כל אלו שאין להם/ן קול בעיקר..
בצפיה לישועה שלמה
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
קטע
ריקוד החיים
י"ב באלול תשע"ב (30.8.2012)
ריחוף,תנועה.
שברי צבעים, שברי חיים
חולפים אל מול עיני
שבירה,פגיעה, בוהה בריקוד האור.
צבעים מתחלפים ונעלמים.
המשחק היחיד שיש.
ולפתע מושלכת אל מקום אחר
יותר גדולה
בחושך.
כל כך הרבה צבעים.
כל כך הרבה נשמות.
היא שקופה.
ואין איש שם אל לב
זעקה ושקט.
וירוק עד בעיניים.
מה עשיתם לי??
ולפתע
אור.
איש
שברי צבעים, שברי חיים
חולפים אל מול עיני
שבירה,פגיעה, בוהה בריקוד האור.
צבעים מתחלפים ונעלמים.
המשחק היחיד שיש.
ולפתע מושלכת אל מקום אחר
יותר גדולה
בחושך.
כל כך הרבה צבעים.
כל כך הרבה נשמות.
היא שקופה.
ואין איש שם אל לב
זעקה ושקט.
וירוק עד בעיניים.
מה עשיתם לי??
ולפתע
אור.
איש
3
שירה
אבא
כ"ח בסיוון תשע"ב (18.6.2012)
לאבא של יוסף יש תוף גדול
מביא לכל יומלדת בתיפוף בקול
לאבא של רינה יש חיוך ענק
אותו כולם רואים למרחק
אבא של נחום איתו משחק
כשנחום נופל הוא לוקח אותו ומחבק
ואבא שלי עצוב
ואבא שלי צועק
ואבא שלי בוכה
ואין לו כוח לשחק
אבא שלי הרביץ וזה כאב
אבל לו בטח הכי כואב,בפנים,בלב,עכשיו
נכתב אחרי שאח שלי הקטן שאל למה אבא עוד לא מת.שיר
מביא לכל יומלדת בתיפוף בקול
לאבא של רינה יש חיוך ענק
אותו כולם רואים למרחק
אבא של נחום איתו משחק
כשנחום נופל הוא לוקח אותו ומחבק
ואבא שלי עצוב
ואבא שלי צועק
ואבא שלי בוכה
ואין לו כוח לשחק
אבא שלי הרביץ וזה כאב
אבל לו בטח הכי כואב,בפנים,בלב,עכשיו
נכתב אחרי שאח שלי הקטן שאל למה אבא עוד לא מת.שיר
6
סיפור קצר
פרפר קטן
כ"ג בסיוון תשע"ב (13.6.2012)
ז', מוקדש לך,באהבה גדולה.לו ידעת כמה משתוקקת להיות איתך,לחות איתך,להסיר מעליך את כל המחשכים.
כל אחת והנסיונות שהקב"ה נתן לה..את נלחמת לראות את האור,והאור עוד יבוא.בדרך שאדם רוצה לילך..
בכל אופן,מקווה שהקוראים ילמדו משהו מהסיפור.
לילה,ירושלים
היא הולכת.עטופה בלבן.חתונה,אחרי הכל.צריך להשתלב.וכולן סביבה נראות כמו פרפרים מקפצים,והאור הזורח על פניהן עד בלי די.היא תוהה אם
כל אחת והנסיונות שהקב"ה נתן לה..את נלחמת לראות את האור,והאור עוד יבוא.בדרך שאדם רוצה לילך..
בכל אופן,מקווה שהקוראים ילמדו משהו מהסיפור.
לילה,ירושלים
היא הולכת.עטופה בלבן.חתונה,אחרי הכל.צריך להשתלב.וכולן סביבה נראות כמו פרפרים מקפצים,והאור הזורח על פניהן עד בלי די.היא תוהה אם
12