לאודליה המתוקה.ברגע קטון עזבתיך
לכולם-תתפללו כמה שיותר לרפואת אודליה נחמה בת מיכל!!
את כאן. אהובה, את כאן.
פנייך מביטות מתמונה קפואה.
את צוחקת, עינייך מחייכות ככוכבים אור קטנים.
יום רגיל, ככל הנראה.
האם כך הייית אז?
פנייך רפויות, עינייך עצומות.
רק הרחש הקצוב, השקט , קבוע.
תקתוק של חיים.
נשימה.
התעוררי
התעוררי!
והעצים כבר השירו עלים
והאביב כבר חלף.
את זוכרת שבחנוכה דיברנו אליך?
אמרנו שאולי בפסח כבר תהי איתנו?
קרבה אל נפשי גאלה...
ולפתע, מראה-
והנה את כאן.
קמה.
מדברת.
נעה.
צוחקת.
מחייכת.
והמראה הולך ונעלם..
החלום הוא?
תגובות