שופר

ושוב כאן.

מסביבי מסובבות הנשים, הבנות..

ואותם צבעים, אותן פנים.

היא קרבה, קרבה מדי..

לא, לא כל כך קרוב, אנא..

תקיעה

לא ראיה להיות כאן, להיות בהיכלך, לשמוע את הקול הטהור המרעיד הפשוט.

לא ראויה..

שברים

ולפתע חוזרת, חושך, שקט מסביב, זעקה בלבי ודממה שותקת

בחוץ, בין כבלי עולם

וצעקות,

ולכי! לכי מכאן!

ועוד מקום, ושער פתוח קטן, ועלים מלבלבים,

ועוד רבנית, ופניה מאירות

אך שוב ללא מענה..

ומקום אחר

ידיים רועדות, הכל רועד,

ושוב 'אני מעביר אותך..'

ושוב כאן

תרועה

ודמעות שוטפות.

את כאן כי כך רצונו יתברך.

לא ראויה היית תמיד

וכך תהי.

חסד, הכל חסד.

הריעו לפני מלך הכבוד

ותקיעה גדולה, רוטטת, אל מול שמים

לשמוע קול שופר