אור כוכב

שקר, נסתם ברחובות העיר,
מעלי השמש, לצידי מאדים
ועוד כוכב שצונח פוגע באוויר האמת,
נכנס למציאות אחרת,

ריח של טירוף שנאחז בחלק אדיר מהלב,
ואז זה שוב נופל, והכוכב מתפלל,
שצלילי הנבל יאירו את דרכיו,
כפנסים, אין עוד אור כוכב.
 

ואורי, ונרי לא יכבה, ובזהורי, הזהירי תנהרי.

 

ובן ישי בחירי, יקרי ונזירי, ינהל שה פזורי.

צאן עדרי, ולעירי, יאמר קומי שבי והתנערי.

והראש שנסדק אט אט, יואר באור כוכב,
והלב שנשבר ימצא לו מקום אחריו.
אור כוכב.



(*הבית השלישי והבית הרביעי לקוחים מתוך פיוט של ר' דוד בוזגלו זצ"ל, מגדולי משוררי יהדות מרוקו ).