ים הדמעות הבוכות.
מגלי געגועיו משתקפות צרותיי,
רסיסיו המלוחים מספרים עינויי,
מצולותיו השותקות יַראו זעקותיי,
חולו הזהוב יחמם את הלב,
יבטיח שיש תקווה לאוהב,
ייקחני אליו, יגע, יקרב.
צדף ורדרד יזכיר חיוך נושן,
קונכייה ריקה תגלה נבכי הזמן,
כוכב הים יזכיר לי אותן-
שנות השמש, היפות, הצוחקות,
מוקפת חברות, עיניי בורקות,
שנות אור ושמחה, נוצצות, מתוקות.
שנים שאבדו בין גלי הגעגועים,
שנמוגו בין רסיסי ים מלוחים,
שטבעו במצולות הזועקות מכאבים,
שנמסו בים הדמעות הבוכות,
תגובות
עשית לי חשק לבכות.
יפה.כתוב יפה.
רק דברים מרגשים כאלו גורמים לי לבכות..
|בוכה|
בכמות הדמעות ששפכתי עליהם.
הטוב ביותר בינתיים - הארי פוטר השישי, "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם". גרם לי לבכות במשך ארבעה פרקים רצופים...
שיר יפה... מתי אתם מספיקים??
או ישנה... תלוי מה בא לי... ולפעמים גם מקשיבה.
סיפורים קצרים - אולי, שירים - עם בערך שתי הברות בכל שורה, אם בכלל. נדמה לי שכבר הכנסתי לכאן אחד.
גם כותבת, גם מציירת, גם ישנה ולפעמים אפילו מקשיבה.
נפלאותיו של יום הלימודים הארוך...
איכסססססס
אני מבלה הרבה יותר טוב בכל מקום אחר תודה סליחה בבקשה.
הלוואי שהייתה איזו מערכת חינוך אלטרנטיבית... נאמר, אולפנה חקלאית או משהו כזה. מקום שיש בו... עיזים.
יש בתי-ספר חקלאיים.
אבל בואי נסגור את הדיון הלא שייך.
ולעיתים אין מספיק סיבות באמת
פשוט לשמוח.
השאלה אם שמחה זה דבר חיצוני.
ולגבי השיר, שיר טוב, מדויק.
אולי אני אמחק את זה...
אבל אצלי החיסרון של בית המקדש כואב הכי הרבה, כך גם ה' רוצה. כי כל החסרונות באים זה שאין את בית המקדש..
עיין ערך "אבנייך שאינן" ועוד משירי.