יושבת על הספסל ומחכה
לאתמול. לזמן שחלף.
פוסעת בחולות שפיזרתי במדבר,
סופרת את צעדיי אל הלא נודע.
--
עומדת מול האיש הירוק ברמזור,
נותנת לאדום להגיע ולאלצני לעצור.
רודפת אחרי הנוצה שעפה לה ברוח,
תופסת ושולחת לאוויר.
--
יושבת על ספסל ומחכה
לאדם שכבר הלך.
תוקעת מבטיי במיכל האשפה הסמוך,
מתכננת את כניסתי אליו.
--
מצחקת למראה הילדים המתחרים
הם רצים אחד אחרי השני.
שמה רגל לאחד מהם. מנסה אותו.
הוא נופל, קם, מנער את מכנסיו ו-
ממשיך לרוץ. הלאה.
--
הקנאה בוערת בי מול הריצה ההיא.
מול היכולת לא להסתובב סביב עצמך.
כנגד הדבקות ההיא, העיקשת
אל המטרה.
מטרה? מה זה בכלל?
תגובות
אבל זה דיי טוב, הייתי מחליפה את השם...
חושבת כי חיים ללא מטרה הם קלישאה אחת גדולה, אבל זה בסדר לחלוק עליי..:P
אאבל זה עדיין לא סותר את זה שהיצירה הזאת מהממת :)