אני רוצה לפתוח את הפה
ולגמוע אותך רחב
בלי הפסקה באמצע, אלא כל הזמן
שיהיה פשוט ותודה.
אני רוצה לשאול אותך איך זה לא לנשום
ואם זה קל יותר
כי אם אתה מבין
לי לא קל לנשום.
אני רוצה להכנס עמוק עמוק
במקום בו אין חלונות
אלא רק מתגים. ואוכל להדליק
ולכבות אותי ואותך
ולצחוק באמצע.
בין החושך לאור בדיוק
בנקודה הזו שאני חושבת שכלום
לא יגיע ומגלה שזה לא משנה
כי יש לי חדר ויד.
אני מבקשת לשורר לך שירי ילדים.
שתמיד נשכח-לסגוראת-הדלתולרוץ-לגןולהשאר-למעלה.
רק ילדים לא מחפשים
לשמוע פעימות.
ורק דבר אחרון, בבקשה:
תזכור שאני קצת מפחדת
משבירת כוסות. והכי חשוב -
אחרי יום ארוך בבית המשפט
שבו צעקתי ולא שמעתי ולו עד -
אל תשכח להזכיר לי להוריד את הפאה הלבנה,
וללטף את השיער השחור שנמצא תחתיה.
תודה.
תגובות
ואולי אני טועה?
יש ביטויים גאוניים. בבית האחרון יש רעיון מאוד מעניין, משום מה הביטוי "אל תשכח" הרגיש לי קלישאתי.
מה שממש מיוחד בשיר הזה שהוא יקום בפני עצמו, מעבר לרעיון ספציפי (אני טועה? תקני אותי אם כן..), זה ממש מדהים ויוצא דופן. ועם הנימה שלך, הוא נהדר. :)
(רק לקצץ קצת.. ניסוח מעט יותר מדוייק. אולי.)
אבל תכלס', מה לעזאזל לומר?
השיר הזה כ"כ מעודן, מדויק, חכם...
את מדהימה.
המשיכי לשורר לך!
נהנתי מאוד, מצטרפת להמלצות-במה...
בקטנה- תודה! כן, אני חושבת. אלול זה חודש עדין.
הרהור- אף פעם לא הייתי טובה בקיצוץ. :) תודה!
קלאו' אור' וכותבת- תודה!
ותודה שוב לכולכן!