לבד.

שומעת שוב את אותו השיר ששמעתי בלילה אמש.

שומעת, מקשיבה למילים.

ומנסה לחשוב מה היה לי באותו הלילה.. ?!

רגשות זה לא דבר שאפשר לכתוב, אבל עדיין אותה תמונה שאז הייתה לי בראש עדיין כאן..
לראות אותי יושבת לבד
בחדר ענק,
חדר חשוך,
יושבת מקופלת בתוך עצמי בפינה, ובוכה. בוכה בלי סוף.
מרגישה כמין דקירות חזקות כאלו בלב.

לא, זה לא היה דכאון, ולא יאוש. <<לשם שינוי..>>

זה היה כאב!!
כאב חזק בלב!

משו שהוא לא להגדרות. משו שהוא יותר מהגדרות..

הרגשתי פשוט ל-ב-ד! 
כ"כ כ"כ לבד.

אפחד לא היה פה בשבילי..
לבד. 
הכי כואב שרק אפשר.
הלב היה לבד.