יש צל מעלי,
צל שמעיק על משעולי.
צל גדול, של שחור,
צל שאינו רוצה לסוג לאחור.
העבר רודף אותי,
צעד אחר צעד הוא מסיג אותי.
לעולם לא תדעי נחת הוא אומר,
מעלי ומסביבי לאט, לאט סוגר.
הצל גדל, מעיק במקום שהכי כואב,
הצל גדל לי עמוק בלב.
איך מגרשים כזה דבר?
איך אומרים לו מספיק, די כבר?
נושמת עמוק, מסתכלת סביב,
חושבת על הטוב, על הפרחים הפורחים באביב.
ואז עוצמת עיניים, לוקחת עוד נשימה,
ואט, אט היא נכנסת, משאלה להגשמה.
אז הפעם אני זאת שרצה להשיג את הצל,
רצה ורצה מבלי להתבלבל.
לא חושבת לא על העבר ולא על העתיד,
חושבת רק על ההווה ונפטרת ממה שמטריד.
תגובות
את כותבת יפה פשוט זה לא משקף את המציאות לא כך כך מהר נפטרים מצל הכבר ואלי אצלך כן?
בדר"כ חזרה על אותה מילה יכול להטריד אבל כאן זה יצא טוב.
זה יותר קטע, לא?
יש פתיחות של שורה מאוד טובות.
תנסי לחזק את הקטע הזה משהו כמו:
יש
צל מעלי,
צל שמעיק על משעולי.
צל גדול, של שחור,
צל שאינו רוצה לסוג לאחור.
גם איך ו-איך. אז ו- אט ו-אז.
תנסי ליצור מבניות מסוימת, כי עכשיו זה טוב, אבל את יכולה להפוך את זה כיף לקריאה. בכללי עיניים אוהבת רווח.
אך מצד שני- זה גם מתאים לסוגה של שירה מודרנית- כי הרי בכל זאת, לי לפחות לא היה מעיק לקרוא את זה בתור שיר.
ור"ר יקירה- יש לי רק הערה אחת קטנה על השורה:
"חושבת על הטוב, על הפרחים בפורחים באביב."
-לומר "על הפרחים בפורחים באביב" זה לא הגיוני בצורה תחבירית, יש לך כשלוש אפשרויות לתקן את זה:
1) לומר "על הפרחים שפורחים באביב"
2) "על הפרחים הפורחים באביב"- זוכרת את שיעורי לשון? כש-ה' יכולה להחליף את ה-ש' שלפני פועל??
אבל אני לא ממליצה על השינוי הזה- כיוון שהמצלול של "הפרחים הפורחים" צורם.
3) "על הפרחים בפורחם באביב"- כלומר, על הפרחים כשהם פורחים באביב...
בכל מקרה, איך שלא תבחרי לתקן, אני *דורשת* שתתקני את השגיאה... :)
בהצלחה :)