בודדה הייתי,
בלי יעד, בלי מקום מסתור.
בלי מקומות בדרך שבהם אוכל לעצור.
בלי אנשים שאליהם רצתי לבכות
בלי אנשים שאצלם רציתי להיות.
ולבד, קראתי ממעמקים.
וצעקתי לא נשמעה,
היא הדהדה למרחקים.
עד שלבסוף שתקה
לבד,
עם חוסר הידיעה,
עם חוסר המחשבה,
עם חוסר ההבנה
והייתי לבד
בלי לדאוג לאף אחד
בלי מחויבות לאף אדם
בלי לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי שם
וכשהייתי לבד
אז חלחלה בי ההבנה
שלהיות לבד
זה לא דבר כזה נורא.
תגובות
אז חלחלה בי ההבנה.
שלהיות לבד
זה לא דבר כזה נורא.
מזדהה ^^
זה מסתכל על ההיבט הבא שמי שנמצא לבד ומתעמק וחושב מצליח להגיע אליו, ואני אוהבת! זה נכון! אם כי ממש קשה לפעמים לקבל את זה.
אולי בלי נקודה אחרי "חלחלה בי ההבנה"? יש מיד אח"כ "ש.." וזה קצת מוזר... אבל זה עדיין יפה ;)