"אבא"

                          אבא...

כשהעיניים עייפות והרגליים יחפות.

פסים כהים על גב היד והמצח שנרעד.

שלושה ימים, שלשה לילות לא פוסקות ההפגזות.

מציץ לראות מתוך השכול את הכאב אך לא יכול.

תופס יד, מושיט כתף אך אינו יכול יותר ללטף.

שעות ארוכות ללא מזון, כי המזון כבר לא מכיל,

את מה שהנפש לו צמאה והיא שואבת מהדממה.

מורה דרך מתוסכל, אינו יוצא מן המחדל.

נושם טיפת אויר אל הריאות לפני אומרו: "להתראות".

והסבל... הו כמה הוא כבד,

על בן בכור שאובד,

תחושה כבדה ומעיקה, תחושת הקץ המדחיקה.

חיוך חתום קטן נמתח, אך ליבו אינו נפתח.

טיפת דמעה לא תיפול, כי החיוך הוא לא יסבול.

אבא- עם העיניים היפות, לחיים עייפות, חיוך מתוח ורפה,

לוחש מילה מתוך הפה.

כתף, משענת, רוך וטוב, הוא מלא חיוב לרוב.

המגפיים הגדולות, עם הפנים השזופות.

עור שחום ומחוספס, ריח דשא טרי, ירוק וגס.

הפריחה שברחוב, קטורת דקה דלוקה, כתונת פסים ירוקה,

מדי אסיר בדמות של אב, לאחר מכה שהוא כאב,

שבן יקום באב.

כן, דור הכלב זהו ואין ספק, אזי איך אפשר להתאפק??