שָׁם,
הַכֹּל נָשַּׁם.
הַכֹּל נָדַם.
וּמְרַצְּחִים פִּרְאֵי אָדָם
רוֹקְדִים בְּלַהַט עַל הַדָּם,
שָׁם.
וְדוֹמְמִים הַמֶּרְחָבִים,
ועוֹמְמִים הַכּוֹכָבִים,
וְרַק הוֹמִים הַכְּאֵבִים
אֶת יֵאוּשָׁם -
שָׁם.
כָּפַּת תְּמָרִים אַחַת בּוֹדֶדֶת
שֶׁעוֹד בַּרוּחַ מִתנוֹדֶדֵת,
חָזְתָה - כָּךְ מְסַפְּרִים - בַּכֹּל:
בַּנְחִישׁוּת לִמְעֹל
בִּבְרוֹחַ מִן הָעוֹל,
בַּהַשְׁלָכָה לַשְׁאוֹל
שֶׁל לְמוּדֵי הַשְּׁכוֹל
שֶׁחֶרֶף זֹאת עָמְלוּ לִגְאוֹל
כָּל רֶגֶב אֲדָמָה -
שֶׁשָׁם.
וְכָאן?
אַךְ מַהוּ כָּאן בְּעֶצֶם?
כְּלוּם בָּאנוּ עַד עַתָּה
אֵל מְנוּחָה אוֹ נֲחָלָה
אוֹ נֶחָמָה?
אוֹ אֲדָמָה?
נִמְצָא מָזוֹר לַנְשָׁמָה?
שְׂאוּ עֵינַיִם אֲנָשִׁים,
חוֹזֵי מַשְּׂאוֹת הַשָּׁוְא.
הֲיְישִירוּ הַמַּבָּט!
חוֹמְסֵי חַיִּים, חֵרְשִׁים
לְזַעֲקָתּ הַאֵם
וּלְדִמְעַת הַבַּת:
הַנִתְקַיְימַה וְלוּ מִלָּה מִכָּל
כִּזְבוֹת פִּיכֶם?
הַיֵּשׁ עֶדְנָה בִּתְחוּם אֶשְׁכֹּול?
שְׂדֵרוֹת - הוּקַל עוּלְכֵם?
וְרָבּוּ, עֲבָדִים הַיּוֹם
הַמִּתְפָּרְצִים בְּצָדְקָנוּת:
אֱמֶת, נוֹרָא פִּי שֵׁבַע וְאֲיּוֹם
כָּעֵת; אָכֵן הָיְתָה טָעוּת.
טָעוּת. וְעוֹד טָעוּת. וְעוֹד אַחַת.
וּמִסְפָּרַן, כְּשֶׁל אַבְנֵי
הַמַּצֵּבוֹת
שֶׁיָּד יָמִין עֲקְרָה, וּשְׂמֹאל
עוֹד מוֹסִיפָה לִכְרוֹת.
וְאֵין יוֹדֵעַ אֵי מֶהֵן רַבּוֹת -
הַלָּלוּ שֶׁל הַגּוּף, לִפְנֵי,
אוֹ שֶׁאַחֲרֵי - פִּגְרֵי הַנְּשָׁמוֹת
שֶׁל מִי שֶׁנְּשִׁימַת אֱמֶת נָשַׁם
רַק
שָׁם.
תגובות
הלוואי יהיו עוד כאלו.
שקט.
הדיוק שבחרוזים, העצב שניבט השורות שלמרות שהוא נראה כהתרסה הוא יותר כמו מבט של אדם בוגר של אולי הגיע הזמן שתתבגרו?
אני לא יודע בדיוק לשים את האצבע, אבל משהו ביצירה הזאת. שורה מסוימת הפכה אותה לפשוט נהדרת.
תודה ששיטפת.
[אני אכנס ברגע שיירוח הזמן בלי נדר,
כרגע אפילו איות לא הולך לי מרוב כאב ראש.
אני אשמח לשליחת קישור במסר"ש]
בתור פתיחה אומר שבהחלט יש כאן חומר טוב,
אבל נפלת על מישהו טוטאליסט. אולי בגלל
זה לא החזירו אותו לעריכה :P.
כל ההערות להלן למרות הלשון האולי חד משמעית
במקרה הטוב הן בגדר המלצות בלבד במקרה הטוב.
:-).
שָׁם,
הַכֹּל נָשַּׁם.
הַכֹּל נָדַם.
---> לאורך כל השיר לא ראיתי היכן זה שם.
או "שלכאורה" זו מצרים?
ואולי בכלל מדובר בגולה הרבה יותר מאוחרת..
וּמְרַצְּחִים פִּרְאֵי אָדָם
רוֹקְדִים בְּלַהַט עַל הַדָּם,
שָׁם.
וְדוֹמְמִים הַמֶּרְחָבִים,
ועוֹמְמִים הַכּוֹכָבִים,
וְרַק הוֹמִים הַכְּאֵבִים
אֶת יֵאוּשָׁם -
שָׁם.
-->
1. יותר מידי אותיות שימוש לא נותנות לשיר לזרום
כמו שהוא יכול. ולמרות הכאב הרב שבו צריך לתת לקצב
של השיר להכות לבד בלי להוסיף אותן ללא מידה קמצנית.
אני נאלץ לעצור כאן בשיר כרגע.
עוד אחזור בלנ"ד
ב. לטעמי נושא השיר ברור הן מהכותרת והן מהשורה על חבל אשכול ושדרות. אינני יודע אם עברת על כולו טרם הניתוח, אם לא כך ראוי כמדומני. ככלל, אמר פעם מישהו (ז'אן פול דיראק נראה לי, לא בטוח): בשירה, מנסים להגיד בצורה מאוד מסובכת, משהו שכולם כבר יודעים. במדע זה בדיוק להיפך.
אז ודאי שכחובבי שירה נתקומם, אבל דומני שלפחות חלק ממה שעושה את השירה הוא אופן העברת המסר שלעתים עקיף ונכסה, כך שהשומע ישמע והחדל יחדל.
לבסוף, השיר נכתב לאחר קריאת הספר "ואדם אין" של שירה סטופל (ותודה לה), שגם הוא נסוב סביב אותו נושא ובשום שלב לא מוזכר בו המאורע ישירות.
ג. לכל משתף מטרה משלו - שלי, לשתף בתחושות מסויימות שעלו בי לאחר קריאת אותו ספר, שאולי ידברו גם אל אחרים ואולי יצליחו לבטא משהו שאף הם חיפשו לו ביטוי.
להתמקצע בכתיבתי איננה המטרה בשיתוף זה (פעם כבר נערך כאן דיון על זה בפורום אם אתה זוכר), ולכן אולי חבל על הניתוח הטוטאליסטי והקריאה הכל כך בוחנת, ועם זה - תודה רבה!
1. שיתוף באתר אמור להיות הפער שבו כן משקיעים
בצדדים טכניים בשיר, לכן פורמט כזה קיים.
אנשים כמוני הזיעו עליו יזע ודמעות בשביל שהוא
אולי לא יגרוף אוסקרים אבל שאנשים יכבדו אותו
את השפה ואת השיר עד כמה שהם מסוגלים.
2. תודה על ההתלבטות הדקדוקית, אני מידיין
לסירוגין עם הרהור עמוק וכבר חשבתי שאני אדיוט.
3. אכן יש כאן הרבה ארמזים על גוש קטיף,
אם מעניין אותך להרחיב את הרקע שלך בשיר.
אני במסר"ש.
יעקב יוסף
ובכל זאת אמשיך כשיהיה זמן
אבל אני יכול להעיד שמשהו זז אצלי חזק, ושאם הייתי נותן לעצמי קצת יותר זמן. הייתי מבין יותר.
תודה בכל אופן.
ברור לחלוטין על איזה "שם" מדובר, וחלק מהעניין של שיר לטעמי זה לא להסביר הכול על מגש של כסף,
אלא באמת להשאיר דברים מעט עלומים.
בהצלחה רבה
ולעולם אל תפסיק לכתוב.