בעזה"ית החונן לאדם דעת.
כסלו תשס'ז
שתי בעיות מרכזיות עומדות בפנינו כשאנו לומדים את מעשה דוד ובת שבע :
א. הבנת התנהגותו של דוד –
דמותו הכללית של דוד המלך היא של צדיק שיראת חטאו קודמת לחכמתו ,וחסידותו ורדיפת הצדק
שלו קודמים אצלו אף ליראת החטא. אנו מקבלים את הרושם הזה מכל מה שמסופר עליו בספרי שמואל,ובמיוחד מהזהירות בכבודו של שאול המלך. וכמובן צדקותו וחסידותו של נעים זמירות ישראל
מאירות לנו בספר התהילים מאז ועד היום, מעשה בת שבע ,נראה לכאורה,כמנוגד לכל אלה.
ב. חוסר איזון בין חטאו ועונשו של המלך שאול לבין אלה של דוד המלך-
שאול המלך נענש באובדן המלוכה,ובמותו ומות בניו,על חטא שנראה חמור הרבה פחות מחטאו של
דוד, ואילו חטאו של דוד זוכה לסליחה (שמואל ב',יב,יג) ומבת שבע נולד אח"כ שלמה שבונה את
בית המקדש ועליו נאמר "וה' אהבו" .
ב
"…אמר ר' יונתן : כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה…" (שבת,נ"ו,עא)
מאמר זה עומד לכאורה, בסתירה למשתמע מפשט הפסוקים בתיאור המעשה ,ובתוכחה החריפה מפי נתן
הנביא, והעונש שבא בעקבותיה. (שמואל ב,פרקים יא-יב)
הרב יעקב מדן שולל דעות שונות (והוא מביא ומסביר אותן בהרחבה)
המנסות לפתור את הדילמה הזאת בצורה פשטנית וחד מימדית (כל אחת מהן,בכיוון שונה מהאחרת).
ומציג את דעתו בענין:
א. ישנן דוגמאות רבות במקרא שבהן הכתוב מציג לגנאי ובחריפות רבה חטא, שהוא בפני עצמו,איננו כל כך
חמור. המטרה היא להדגיש את חומרת המעשה,כאשר העושה אותו הוא צדיק ועליון. בענין שאנו דנים בו,
חטאו של דוד מוצג כגזילת אשת איש.למרות שהיו,בפועל,צדדים הלכתיים להיתר. הדבר נעשה כדי
להדגיש שהמעשה חמור מאד ובמיוחד כאשר העושה אותו הוא דוד המלך,צדיק משיח ה'.
ב. אישיותו של דוד,כפי שהיא משתקפת מן הנביא,מספר תהילים וממאמרי חז"ל,היא אישיות רב מימדית.
הרב מדן מדמה אותה להר געש אדיר שממנו מתפרצות אבני אש קודש,אולם לצידם מתפרץ גם אפר.
נפשו של דוד דומה לשדה מערכה שבו מתמודדים מצד אחד - אהבת האמת,רדיפת הצדק ,החסידות
ויראת החטא שהם גדולים ועצומים (ללא שום אפשרות מצידנו להעריך אותם). ומן הצד השני – "כל
הגדול מחברו,יצרו גדול הימנו".
אי אפשר להתמודד עם פשטי הפסוקים בלא לראות אותם קשורים ונובעים מכל מסכת חייו של דוד
המלך. ואסור לנו "לשפוט" את דוד בחטאו ,בלא שנתייחס לתגובתו לתוכחת נתן הנביא,
תגובה הכוללת שתי מילים: "חטאתי לה'". תגובה שעליה אמרו חז"ל : "נאום הגבר הוקם על" –נאום
דוד בן ישי ,שהקים עולה של תשובה (מועד קטן,טז,עב).
תגובות
תלמידה חכמה ממש.
יונה צחורת כנף, בבואי אני הצופה, לעיין בגיבורינו שבספר הספרים
מתמלאאני בסילודים ובזיע בפנים . ואולם כדאי להפריד בין הנידון
במעשי הדמות בחייה הפרטיים אל מול מימוש תפקידה הלאומי לכאן ולדורות
כדי שלא יהיו קונפליקטים והתנגשויות אביא דוגמה אחרת ודווקא מהפרשה אותה עזבנו
וישלח . במעשה 'דינה' אנו נתקלים במחלוקת בין יעקב ובין האחים שמעון ולוי על תגובה הולמת
למעשהו הנפשע של שכם בן חמור. יעקב כועס האחים משיבים ובמילתם האחרונה אנו מסיימים.
אל האחים מצטרף ראובן למורת רוח אביו ומבלבל יצועיו .וישמע ישראל .....ויהיו בני יעקב שנים עשר.
לכאורה השלמה עם המעשים וכולם חזרו להיות משפחה מאושרת. ואילו בפרשת ויחי בברכת יעקב לאחים אנו מוצאים כעס ביעקב אפילו מעין 'סגירת חשבון' עם השלושה. ארור אפם כי עז..ועוד עייני שם.
אז מה נהי'ה? כועס או לא ? שנים עשר או מה?
יש להפריד.
מוכרחים להפריד.
וישמע................ישראל
ויהיו בני ..............יעקב.......שנים עשר.
יעקב אינו חולק על הצורך בשמירת כבוד המשפחה, אלא מבין שמשפחתו זה יותר מעוד חמולה! הוא נכדו של אברהם העברי !הוא מביא רוח אחרת. בשורת א-לוקות במעשיו בחייו ובפיו . ועתה כבר לא. עכור הוא עכורים מימיו. אמת מבחינה משפחתית אנו 12 בני יעקב אך בהבנת התפקיד הלאומי, או כאן יש בעיה. את זה נסגור בחלוקת הגזרות (התפקידים לעתיד האומה) בברכת יעקב. אז האם חטאו האחים? לא ולא ! מבחינה משפחתית הם נהגו כנהוג ו'הגנו על כבוד המשפחה' כפי שהיה נהוג בזמנם ובמקומם . אך האם השכילו ליישם את תפקידם הלאומי? לא ולא.
כנ"ל לגבי דוד המלך ע"ה מבחינה פרטית לא חטא שכן אם נעיין במשפט המלוכה והמלחמה נגלה בנקל שמותר לכל מלך לעשות מעשה כזה. אך מבחינת תפקידו של דוד המלך למסד אורו של משיח האם זה מתאים? לא (לא מתאים.... לא חטא!) לכן העונש בא דווקא בעניין(ניקוי והיטהרות) מיסוד מלכותו ובניו אחריו.
ואילו שאול חטאו במחיית עמלק זהו תפקידו הלאומי אין כאן חטא פרטי כי אם אי הבנת משימתו הלאומית (כמו השבטים הקדושים)
מקווה שהבהרתי ...ולא בלבלתי.
מצפה להמשך ..... החכימי ומסרי לנו.
כפי שאמרתי ליעקב.
אני לא מביעה שום דעה או אמירה משל עצמי וגם לא פותחת דיון בין מפרשים שונים וכד'.
אני מסכמת את הספר של הרב יעקב מדן.כל הזכויות לרב מדן. כל הטעויות שלי.
תודה.