שנים של אספלט

6, אפריל 2013, מוצ"ש. כבר מאוחר.
כביש ארוך ואחד שמתחבר.
ובחיבור שיירת משאיות חונות, שלוש, ארבע, שש, שבע משאיות. השמינית מוסתרת.
ונהגים ועוד כמה יושבים, וביניהם מפריד רק פק"ל משומש,
והסיפורים מרחפים, שטים בין אוזנו של אחד למשנהו.. כמו נשיקה.
וביניהם שנים של אספלט ושמן ומים, ואי שם יש ילד, שניים, נכדה, גרושה.
והם מלמדים את הצעיר סבלנות מהי, "עוד עושה מילואים", צוחקים.
עוד ועוד ניקוטין. עוד קפה.
עוד פליז מהמושב.
ו'time-blue', ולשני חפיסה שניה להיום של. Red..
וההוא לא מוותר על מוסטנג מאז שהכיר את אשתו.
ובין האזניים עוד שטים הסיפורים, ושש-בש, והקוביות מקרקשות, והעיניים מפסיקות להתאמץ.
והכל עוד ישוט, כמו עננים, כמו פרפר, כמו הילדה הקטנה שישנה לידי.
כבר מאוחר.


(אז לפעמים, כשמרגיש לי פרפר ויש שיירת משאיות חונה, יוצא לי כזה)