כבר שנים לא התבהר לי
את שליבי תוהה עליו.
אם לזמן אין תוקף,
ולמקום אין ממשות,
אז פסגת השכליות היא להגיע לטיפשות?
ככל שפנימי - כך מנותק,
וחיצוני זו גשמיות,
והישר מוביל למוות,
ותהליך - להתחדשות,
האהבה היא יחס נעלה
אל הנגלה או הנסתר,
אך יחס מתייחס בהשוואה אל המוכר.
ומהי אהבה?
תגובות
בינתיים – שיר יפה. :)
מה שמקשה לקרוא את השיר,
יותר מידי כותרות לשירים שלמים רשומים כאן וחבל.