למה?
למה היית חייב להיות כל כך נחמד
בהתחלה.
למה הבטחת שיהיה לי נעים?
פיזרת מילים והמון הבטחות
היית צדיק
תמים
לפחות.
חשבתי שאולי
תאהב אותי גם,
ותהיה חתונה גדולה.
אבל דיברת אז על מישהי שאיתה תתחתן
מסכנה
עשית לי בחילה.
למה תפסת כל כך בחזקה?!
לא נתת לי רשות לתת
את רשותי.
ובלי להתבלבל
הרשית לעצמך להסתכל
ולפגוע בנימי ישותי.
למה אני עוד פוחדת?
למה אני עוד כל כך בודדה?
למה אני בוכה כשמול עיני
עולה דמותך המשקרת
הריקה
שחשבתי שאהיה לצידה
ונשארת לי רק
השתיקה.
לא לשווה הייתי בעיניך
הייתי כלי,
שבור,
פגום,
חסר אונים ויכולת להגן
על עצמי
מפניך,
אוויל מפלצתי.
תגובות
חלקים שממש אהבתי (במיוחד מהסיבות שצויינו):
("חסר אונים ויכולת להגן
על עצמי
מפניך,
אוויל מפלצתי.")
או
("פיזרת מילים והמון הבטחות
היית צדיק
תמים
לפחות.")
אני חושבת שיש כאן כמה פסיחות מיותרות. למשל:
"ונשארת לי רק
השתיקה."
כשהגעתי לפסיחה ציפיתי שמשהו יפתיע, יזעזע את הלך הדברים, אבל השתיקה דווקא גרמה לי לנסוג אחורה. היא מסתדרת טוב מידי בחריזה (הריקה-השתיקה) ובקצב, והרעיון עצמו (נותרה רק שתיקה) מוכר למדי...
("אבל דיברת אז על מישהי שאיתה תתחתן" – המשפט הזה עקום לי, אפילו לוגית (חסר כאן היחוד של אותה אישה. הרי לא המצב בו הוא אי פעם יתחתן עם מישהי שיכולה להיות את ויכולה להיות כל אחת אחרת, היא שגורמת לך בחילה))
זה שיר שנהנתי לקרוא, יש בו כמה טכניקות מעוררות מחשבה ומעניינות מאוד. תודה לך. :)
הרהור.
2. לגבי הפסיחות המיותרות- את צודקת בעיקרון. אבל השיר נכתב ממש מהלב. ושם הייתה פסיחה' מן רגע כזה של חוסר פעימה. אז הבעתי את זה בשיר.
3. והשתיקה ספציפית- בגלל שהיא כל כך עוצמתית, הפכתי אותה ללכאורה בנאלית וצפויה.
4. ולגבי האשה שאיתו יתחתן-למען האמת זה כן העובדה שאי פעם יתחת עם מישהי. המחשבה על כך שאדם כמוהו יתחתן, בהחלט תגרום בחילה לכל אדם שפוי.
ופתאום מגיעה לכאן ועשית את זה פשוט יפה ובטעם. החרוזים באמת כמו שאמרת - כ"כ טבעיים, לא מעושים ולא מכבידים, ובטח שלא מאולצים...
שנינות מטורפת.
בקיצור - אהבתי :) לא יודעת מה הם מבלבלים עם ההערות, הטבעיות של השיר ביחד עם העומק שזורם - הפכה אותו למושלם.
שאפו!