"תמר, אני חייב לדבר אתך כמה שיותר מהר, מתי את יכולה?" פתח במהירות את שיחת הטלפון. מעבר לקו, תמר חייכה. איך מתאים ליהודה! לא לבזבז זמן על שטויות, ישר לגשת לעיקר.
"כן יהודה, מה העניין?" שאלה, מסוקרנת.
"אני לא יכול לענות עכשיו, תראי כשניפגש. אז מתי את יכולה?" למה הוא כזה סודי?! טוב, לא חשוב. זכותו, וחוץ מזה, בכל מקרה הוא מתכנן לומר לי.
"עוד חצי שעה, בפארק. מה דעתך?" זרקה מועד לפגישה. אוף! זה לא הוגן למתוח אותי ככה!!! חשבה.
"עשר. אבל אל תאחרי, טוב?" שאל במתיחות.
"טוב, אני לא אאחר. אני צריכה לזוז, אם אתה רוצה שאני לא אאחר... מצטערת, אבל אני חייבת לנתק. להתראות."
"ביי תמר! אל תאחרי!" הזהיר שוב. הוא שמט את שפופרת הטלפון, וחייך לעצמו כשחשב על תמר. העיניים הכהות, המאירות, המחייכות, שבו אותו כבר מהפעם הראשונה שראה אותה. והאופי – כולה דבש! מתוקה אמיתית! איך אפשר לא להעריץ את הילדונת הזאת? היא פשוט נהדרת!
הוא קם. עדיין חושב על הדמות המקסימה, הנהדרת, המצפה לו. העיף מבט במראה וחייך. אתה ממש משתטה! נזף בעצמו, אתה חושב שזה באמת מה שיעניין את תמר? איך אתה נראה? לא. מה פתאום! היא מעל זה... ננער לפתע, והחליט שזהו. הוא עושה את זה. קונה אותה.
טבעת.
עגולה, יפה, שבמרכזה משובצת אבן לבנה, הנראית כמו דמעת אושר ששמרה אורה בתוך מסגרת הזהב המעודנת בה כלאוהו.
ממשיך ללכת, מפזר חיוכים אל כל אחד ברחוב. אנשים בטח חושבים שהשתגעתי, הרהר לעצמו. אבל לא אכפת לו, כל עוד היא מחכה בפארק. הוא האט את קצב הליכתו, והתקרב אליה.
"שלום." אמר. יא חתיכת דפוק! אמר לעצמו. למה אתה לא אומר לה שאתה אוהב אותה?!
"היי, מה נשמע? למה היית כזה סודי בטלפון היום? מה קרה?" מחייכת אליו.
לא עונה, אלא מחייך אליה, נועץ מבט בעיניים הצלולות כמראות, מביט בתווי הפנים המסוקרנים של הנערה שמביטה בו, מגשש בכיסו, מחפש, ואז מוציא אותה –
טבעת.
לא קשה לראות את ההפתעה שבפניה, אבל היא לא נראית בלתי מרוצה. עדיין שותקת, מביטה בטבעת הזהובה ומחכה. הוא קופץ במבוכה מרגל לרגל, מהסס, מסמיק נוכח מבטה הבוחן, ושואל אט, נבוך-
"תגידי, זאת מתנה טובה ליום הולדת של אחות?"
תגובות
שיחקת אותה !!!!!!!!!!
סיפור מקסים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחלה רעיון - אבל הסוף קצת דבילי.. תודו.. :-) ודי מוזר.. אם לא היה תיאור של הטבעת זה היה יותר טוב לדעתי.
אבל שכוייח!!!
ואיזה בחור [נער, גבר??] חסר-טקט.
אהבתי, חביב ביותר.
בס"ד.
הפתעת אותי עם הסוף...
אני קוראת מהר כדי להגיע לסוף ואז השורה הזאת...
טיפש!!!!!! ככה עשה אחשוורוש הטיפש כששאל את המן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, המן חשב שמדובר בו, ואח"כ אחשוורוש אמר לו מהר עשה ככל אשר דיברת למרדכי היהודי... (הציטוטים לא מדוייקים).
הבחור טיפש וחסר טקט לחלוטין.
כמובן, הבחור לא יגיע רחוק אם ככה ימשיך להתבייש ולהשתפן ולא להציע נישואין לאהבת חייו, אבל לא נורא.. בעז"ה הוא ימצא את זיווגו, גם אם זה יעלה לו בהרבה טבעות לימי ההולדת של אחותו!
ד"א, חשבת על אמנון ותמר?