ראיתי אותך שם, בקצה המסדרון. אפשר לומר :" כמעט לא ראיתי אותך שם..." עוד שניה והיית נעלמת לי... נהיית קטנה וקטנה וקטנה ו...קטנה!!!
כאילו שהעולם הזה גדול עלייך... כאילו שהעולם הזה גדול עלייך!!!
ואת מניעה בראשך הצר, ומרעידה קלות את השפתיים הדקות, כאומרת :"לא! העולם גדול... העולם גדול ואין בו מקום בשבילי." את כל כך משוכנעת שאני טועה.
וכדי לא להאמין לך אני צריכה את כל כוח הרצון שלי. מי אמר שאין דבר העומד בפני הרצון?! את עומדת בפני הרצון, ומסתירה אותו. אמנם כמעט ולא מסתירה אותו, כי איך יכול גוף כל כך רזה להסתיר רצון?
יקרה שלי, כדי להסתיר באמת את הרצון – את צריכה לגדול. אבל אולי לא תגדלי עוד.
אני זוכרת שראיתי אותך. ואז אמרתי לך :"רזית..." הבעה מרוצה נפרשה על פנייך, ומתחת את פיך לחיוך הכי הכי רחב. "יפה, נכון?" הנהנתי בהיסוס, לא רוצה לפגוע. לא הצלתי לך את החיים.
מהממת שלי, איך יכולה אש חיים לדעוך? אני מסתכלת בך, את טובעת בתוך המיטה הענקית של בית החולים. בתוכה את נראית עוד יותר קטנה... פיצית – פיצית...
נכנסת לזה מזמן. לפני ארבע שנים... ואז, יום אחד, נעמדת מול המראה, הנחת ידייך על ירכייך ולחשת בכאב :"השמנתי..."
מאז זה לא נגמר. לא הקשבת לי. כשהבנתי מה קורה, כבר היה מאוחר מידי.
ואת המשכת.
היית קמה בבוקר, שותה כוס מים. אוכלת עוגיה. עושה ספורט. שותה כוס מים. עושה ספורט.
הולכת לישון.
מצטמקת...
אני רוצה לעזור לך!!! נשמה, בבקשה, תעזרי לי לעזור לך! תעזרי לי לעזור לך לצאת מכל הזבל הזה!!!
תרצי!!!
יום אחד, אני הרמתי את הטלפון שצלצל. אמא שלך היתה על הקו. היא בכתה. הרבה בכתה. והיא אמרה לי שבבוקר היא קמה וגילתה אותך שרועה על הרצפה.
ואז היא טלפנה 101, מרוב בהלה, כי לא ידעה לאן לטלפן...
והם לקחו אותך. ואמרו שאת.....
שאת... אנורקסית!!!
ורק אז הבנתי הכל.
כמו הפאזל שהרכבנו ביחד. פאזל של 700 חלקים. ואז אמרת במין טון של חכמים :" אם חסר רק חלק אחד, הלך הפאזל..."
עכשיו לא משנה אם את היית חכמה או טיפשה., כי בקצב הזה – מה יישאר ממך?!?! עור מתוח על עצמות חלשות...
למה??? למה התרחקת ממני??? סיפרתי לך שנולד לי אח... אחרי כל השנים האלה...
ואת רק הסתכלת עלי ואמרת "אז מה? לי כבר נולדו 5 אחים! למישהו זה משנה בכלל?".... ואני הסתכלתי עלייך, ולא הבנתי. כל כך פחדתי...
יחד עם הקילוגרמים שהשלת מעל עצמך בקלות כזו, השלת מעלייך גם את אישיותך.
אבל אני הייתי זקוקה לך! אני לא מבינה. איך התהפך הגלגל? פעם את היית החזקה, ואני הנתמכת.
איך התהפך הגלגל?! הוא התהפך, ומי שנפל ממנו ונמחץ תחתיו היה... את...
איך, איך לא קלטתי את זה??? היו לי ארבע שנים לקלוט. אבל את לא רצית. נזהרת. עשית הכל כדי שאף אחד לא יקלוט.
ועכשיו, אני יודעת מה את חושבת. אני מכירה אותך מספיק טוב כדי לנחש מה את אומרת לעצמך.
אני יודעת, זה לא קל. זה קשה לך, זה היה חלק ממך במשך ארבע שנים. אבל מדבר זבל חייבים להיפטר.
או שנפטרים מהעולם!!!!
לא! אני לא רוצה לאבד אותך!!! תפתחי את הלב, נשמה שלי, תתני לי...
אני מחכה שתביני. אני בוכה בשבילך, כי אני יודעת שאת לא תבכי. מה כבר אכפת לך? מקסימום תמותי...
אני צריכה אותך לידי...
תישארי כאן!!!!!!!!!!
תגובות
היו כמה מילים שכדאי היה להחליף - אבל זה מקסים.
שכוייח!
טוב שיש אנשים כמוך בעולם שאיכפת להם ורוצים לעזור..
האמת שגם אני ניסיתי לעזור לאחי באותו מצב וזה כואב לראות איך חיים של אדם שאת כ"כ אוהב ניגמרים
אבל אם אדם מסרב לעזרה אין מה לעשות ! בכל אופן ישר כוח !!
בס"ד.
פשוט מדהים!
גרמת לי להזדהות איתך.
הושפעת מהכתבה במקור-ראשון השבת? או שזה מקרה אמיתי?
כתבתי את זה לפני המון זמן.
אבל גם לא ממקרה אישי.
פשוט זה דבר שמאד נוגע לי...
התקטנת מיום ליום לעצמות מהלכות ללא עור.
וגם תכתבי כאילו שהעולם הזה גדול עלייך בכמה מידות.
וכו'
בהצלחה!