השמים מכסים את כל העולם, אין מקום בלי שמים. יש להם צבע אחיד - שלעיתים הוא נראה רדוד ושטוח, ולעיתים - עמוק עד אינסוף, הכל תלוי בנקודת המבט.
יש שמש גדולה שמאירה את השמים, וכשהיא שם השמים כחולים. לפעמים באים עננים ומכסים חלקים מהשמים, אבל ענן תמיד כלה לבסוף - כל מה שצריך זה קצת רוח חיובית, שתעזור. סתם רוח, והעננים מתפזרים. לפעמים יש ענן שמכסה את השמש עצמה - אבל אפילו אז שאר השמים נשארים כחולים מכח אורה. לפעמים העננים מכסים את כל השמים ולא רואים שום חלק ממנו, הכל נראה אפור.
אבל דוקא אז, כשלא רואים שמים - דוקא אז העננים מורידים גשם, גשמי ברכה. הענן הוא דו-פרצופי, מצד אחד מסתיר את השמים אבל מצד שני מוריד גשם. לפעמים כשהשמש, המאירה, שוקעת, פתאום השמים אינם כחולים כל כך. הם משנים גוונים ויכולים להגיע למצב, אם השמש שוקעת לגמרי, למצב שהם שחורים, מפחידים, מאיימים. אבל גם כשכל השמים נראים שחורים - עדיין יש לנו את הירח - השתקפות קטנה וחיוורת של השמש, אבל הוא בכל זאת מאיר. ולפעמים גם זה אין.
ויש משהו שתמיד יהיה כשהשמים שחורים - גם אם אין ירח, תמיד, בדיוק בשעות הקשות בהן השמים שחורים, תמיד הם יהיו זרועי כוכבים - יהיו לנו המון נקודות אור קטנות, רבות מספור, שבזכותן לא נאבד תקווה, עד שהשמש שוב תזרח. ותמיד, בסוף כל לילה, השמש שוב זורחת, ואתה מתחילים שמים חדשים, ויום חדש...
תגובות
בס"ד.
כדאי לרדת שורה מידי פעם.
אם לא הייתי כ"כ עייפה הייתי מתעמקת בזה קצת יותר.
מחילה.
יפה!
על זה נאמר "יוצר המאורות".
שתי הערות:
1. היה קריא ומעניין יותר אילו היית מחלק את הקטע לפיסקאות.
2. אפשר להוסיף פיסקה שתגיד שגם כשאין שמש, ואין ירח וגם אין כוכבים, אז צריך לזכור, שזה רק פה בצד הזה של הגלובוס. איפה שהוא בעולם יש תמיד שמש או ירח וגם כוכבים...