הרימה עיניים דומעות אל האופק,
השמש זרחה מתוך אודם הרקיע,
החיוך פרץ, לא הסכים עוד להתאפק,
התפשט, השתלט עליה במפתיע.
השמש הכתומה עלתה והתגברה,
האור ניגר אל האדמה היבשה,
הולך וגדל, מתפרץ, והיא עברה,
אל היום הבא, בתקווה חדשה.
הזדקפה ונשאה מבט אל שחר חדש,
של ימים נקיים מפרעות וכאב,
לא עוד אובדן, מבטיח האופק הנרגש,
רק אור צהבהב שיגרש האויב.
----------------
לגמרי במקרה השיר ששמעתי בזמן שכתבתי נקרא 'שיר תקווה'.
תגובות
סופסוף שיר עם תקוה.
יפה מאוד, שכויח.
בס"ד.
באמת היו כמה בעיות עם המשקל.
אבל זה עדיין יפה!!
בס"ד.
בקריאה שניה אני רואה שאין בעיות.
כנראה שלא הייתי מרוכזת אז.
לא אהבתי את השורה האחרונה
רק אור צהבהב שיגרש האויב.
אולי תנסי משהו אחר במקום או צהבהב (אין לי רעיונות אחרים)
העליז הנצחי..
הדמעות הבוסריות ורדרדות מתמיד..:-)
יר יפה (אוליי הייתי מתאים למשקל ע"י הורדת ו החיבור ו- ה הידיעה אבל זה עניין סגנוני, המסר ברור והשיר קולח , יישר כויאח..)
השמש הכתומה עלתה והתגברה,
האור ניגר אל האדמה היבשה,
הולך וגדל, מתפרץ, והיא עברה,