(במדבר,יג,יח -עיינו ברש"י)
בסד חנוכה תשסז
גדרות,גדרות ,גדרות
חומות בטון גבוהות
בכל מקום מאבטחים
ושערים מצפצפים
איכה הפכנו לזרים?
נחלתנו לנוכרים
מצל עובר משקשקים
מתים מפחד
לא נושמים.
נכתב אחרי ביקור אצל רחל אמנו אתמול,
ביקור שכל כולו "נהי בכי תמרורים"
חודש טוב ובשורות טובות. אמן.
תגובות
בס"ד.
גם אני תהיתי...
שכוייח!
דומה יותר לשיר מאשר ליומן. אני טועה?
יומן זה חתיכת מלל..
שיר זה דבר שמח.
הדרך לקבר רחל היא זוועה !!!!!!!!!!!!!!!
התחלתי לתאר והתחרטתי. זוועה זוועה זוועה. קבר אחים . מזל שעוד מאפשרים לנו לנשום. (בנתיים....)
יש שירים גם עצובים.
לא חסרות דוגמאות..
הדבר היחיד שעולה לי בראש בקשר למה שהולך שם זה
"זעקה גדולה ומרה". בטח לא שיר.
וסוף סוף יש לאן להכניס את הפרצופונים האלה :
כך נראים הירוקים שמחכים בסוף קבר הבטון בחוץ ומזרזים להכנס למבצר הבטון שעמוק עמוק בתוכו
מתחבאת מבושה ובוכה אמא שלנו. רחל.
אוי איך היא בוכה.
קולה ברמה נשמע. רחל רחל מבכה.
מאנה להנחם.
איך היא יכולה להנחם ??????????????????
יכולה להינחם מזה שעוד אנשים מגיעים אליה למרות החומות, הבדיקות וההשפלה.
ואני הייתי שם מזמן החומות. כן.
ועדיין לא זזתי מדברי..
לא זוכרת את ימיה היפים של רחל אמנו. אני כן זוכרת.
ואני ממאנת להנחם.
קרן האור היחידה היא הנערות הגיבורות שהצליחו להכנס ברגל אתמול בכל זאת. אין לי מושג איך הן עשו את זה.
אבל עדיין, אחרי שהן נכנסו הן נתקעו בתוך הבונקר הזה בלי יכולת לצאת ,עד שהירוק הסכים לפתוח את הדלת.
את האסוציאציות שלי בקשר לעניין,אני משאירה לדמיונכם.
חודש טוב.
שיהפך לנו עשרה בטבת לששון ולשמחה עוד השנה. אמן.
בעזה"י
זה מזכיר לי את הרגעים
שאני עובר ליד גדר ה"ביטוחון"(ביטוח קטן ולא מועיל-יצא לי בטעות)
ובמעבר הגבול חיזמה הכניסה לגטו
זה מעלה בי...
ישר כוח
יהודה