"החיים לימדו אותי כמה דברים:
להמשיך הלאה, להתעלם ממה
שאומרים, לחייך חיוך ענק לאלה
ששונאים אותי ולומר בראש מורם: 'תראו אני מאושרת!"
***
פרק 1:
רעות יצאה במהירות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, רצה לכיוון המכונית שלה, חולפת על פניהם של סטודנטים שחייכו אליה.
שעת צהריים מאוחרת, שבה הייתה צריכה לאסוף את אחיה הקטן, אביתר מבית הספר.
אביתר בן ה-6 שמח לראות אותה.
"רעות!" קרא אביתר.
"היי!" ענתה, "מה נשמע? מצטערת שאיחרתי".
"בסדר, אמא הסכימה לי ללכת לחבר", אמר אביתר.
רעות הנהנה והניחה לאביתר ללכת עם חברו. היא נכנסה למכונית ונסעה הביתה.
הבית היה ריק. נשמע צלצול שקט מהטלפון שלה. זאת הייתה אמא שלה, שביקשה שתתלה את הכביסה.
רעות הניחה את הטלפון שלה על השולחן שלידה ויצאה לחצר האחורית לתלות את הכביסה.
מישהו נכנס וקרא בשמה.
"רעיה?" שאלה רעות.
רעיה, אחותה הגדולה של רעות, ניגשה אליה, מחייכת, "צריכה עזרה?" שאלה.
"אני אשמח שתעזרי לי..." ענתה רעות בחיוך.
"את עושה משהו היום?" שאלה רעיה בזמן שתלתה את הכביסה.
"כן", ענתה רעות מקווה שאחותה לא תשאל לאן.
"לאן? את יוצאת עם מישהו?" שאלה.
"כן..." ענתה רעות והיה נשמע בקולה שהיא לא רוצה ללכת.
"מה קרה? למה את נשמעת כאילו את לא רוצה ללכת?" שאלה רעיה.
"אין לי כוח..." ענתה רעות.
"נו, אז תתקשרי ותבטלי..." ענתה רעיה. " מי שידך לך מישהו הפעם?"
"איזה מישהי מהבית כנסת..." אמרה רעות.
"את כבר בת 20, עצמאית, אני בטוחה שאת יכולה למצוא לך בחור נחמד בעצמך..." ענתה רעיה.
רעות חייכה, "למה? ומה איתך? את בת 26, עצמאית, שלא נאמר שכל כך הרבה בחורים שניסו להכיר לך דחית אחד אחד", אמרה רעות, " וחוץ מזה, מה יכולתי להגיד כבר?"
" מה שאת חושבת, ואל תהפכי את עצמך לזאת שמשגעת אותי כל היום וגם, שאני מסתדרת לבד, תודה." ענתה רעיה.
"כן... אני רואה איך את מסתדרת..." מלמלה לעצמה רעות.
"מה זה?" שאלה רעיה, מעט המומה.
"כלום", מיהרה רעות לענות.
"מתי את יוצאת?" שאלה רעיה, שמיהרה להחליף נושא.
"עוד מעט", ענתה רעות, הכניסה את סל הכביסה אל חדר צדדי קטן ועלתה לחדרה.
***
מאוחר יותר, כשחזרה רעות הביתה, היא התיישבה על הספה.
"נו?" הסתקרנה רעיה, שהתיישבה לידה "איך היה?"
"היה בסדר", ענתה רעות, " יום יבוא והוא ימצא לו מישהי, בינתיים אני בטוחה שזאת לא אני..."
רעיה חייכה אל רעות, "יש גלידה במקפיא, רוצה?"
רעות הנהנה בחיוך ודקה לאחר מכן חזרה רעיה עם צלחת גדושה בגלידת שוקולד.
" מה איתך?" שאלה רעות.
"לא, אני לא רוצה גלידה..." ענתה רעיה.
"לא, לא גלידה... מישהו." רעות הסבירה את עצמה.
"אה... לא יודעת, לא מתאים לי עכשיו..." ענתה רעיה.
רעות הנהנה והמשיכה לאכול את הגלידה שלה.
"לילה טוב", אמרה לה רעיה, קמה מהספה ועלתה לחדרה.
"לילה טוב", ענתה רעות.
היא נשארה בסלון ונשכבה על הספה, היא כמעט נרדמה, עד שמישהו הגיע והבהיל אותה, היא קפצה מרב בהלה והסתובבה.
אחיה הגדול, איתי, שחזר מהבסיס שלו, עמד מאחוריה, מחייך, מאושר שהצליח להבהיל את אחותו.
"משוגע!" צעקה רעות וזרקה עליו כרית שהיתה לידה "לא התבגרת מאז גיל 10?!"
איתי צחק, "עד כמה שאני יודע, עברו כבר 14 שנים מאז..."
"טוב שאתה יודע בין כמה אז אתה..." ענתה רעות.
"את יודעת שאת חסרת חוש הומור?" אמר איתי בצחוק.
"ואתה משוגע!" אמרה רעות "עדיף להיות חסרת חוש הומור מאשר משוגעת"
איתי המשיך לצחוק, "מי יתחתן איתך אם את חסרת חוש הומור?"
"מי תתחתן איתך אם אתה משוגע?" שאלה בתגובה.
"את לא צריכה לדאוג לי..." ענה איתי.
"אני לא..." אמרה רעות בחיוך וקמה מהספה.
"לאן את הולכת?" שאל איתי.
לישון, כמה שיותר רחוק ממך, כדי שאני אצטרך לשמוע אותך..."ענתה רעות.
"בהצלחה עם זה!" אמר איתי, אבל רעות התעלמה ונכנסה לחדרה.
תגובות
בנוסף, לא ממש מובן מה את רוצה להעביר, בנתיים נראה ממש כמו פרק ראשון :) כאשר רק בהמשך יתבררו הדברים והדמויות.
לא למתוח אותנו:P
אוף, אני שיא המצטערת..
אה.. ו, בעיקרון סיימתי לכתוב את כל הסיפור הזה לפני שניםםם..
אז אם זה מוזר קצת אז.. כאילו.. כן..
זה עובר עריכה קטנה.. אני מעלה בשביל עצמי, כי אני מרגישה צורך לשתף.. אם אתם נהנים על הדרך, אז הרווחתי.
אל תסקלו אותי על כל החלקים הבאים אם הם קצת משעממים.. הזהרתי אתכם שזה ישן...
-אני תוהה לעצמי אם בכלל מישהו רואה את זה או שאני סתם כותבת כאן..- :/
-אני תוהה לעצמי אם בכלל מישהו רואה את זה או שאני סתם כותבת כאן..- :/