ב"ה
נקודות קטנות בשורה
שבה אני נמצאת
ואף אני איני רואה אותי
אולי שוב מתחבאת.
אולי חלפתי עם הרוח
אולי נעלמתי בין גלים,
אמרו לי שרצית לשכוח
איך חרטתי את שמך באבנים.
לא רציתי שום דבר
כשברחתי לחוף אחר,
משהו בתמונה שלי נשבר
והפכתי לעוד צל עובר.
השאלה של שתינו על חלום
נעלמה בין חלומות של אחרים
והושטנו יד, עוד ניסיון אחרון
לא לשכוח שהיינו קיימים.
השביל שלי אל השקיעה
נעלם עם בוא הלילה
והכוכבים רחוקים מדי
כדי להאיר את השלט 'הלאה'.
החוף שלנו, בו שרנו אז שירים
התפוגג לעוד זכרון ישן
ואני מחייכת אל כל אותן מילים
תגובות
בדרך כלל בכל בית יש שני חלקים לא רציפים מבחינת הניסוח (אפילו פעם מעבר מנקבה לזכר, בבית הרביעי), אך לא מופרדים כלל/מובלים בפסיק – למה? אילוצי חריזה?
אני מניחה שאפשר לסכם את זה בליכודיות או קוהרנטיות -- כדאי לעבוד על זה. אולי להשתחרר מהחרוזים/לעבוד קשה כדי שלא ישחקו בך אלא את תשחקי בהם...
אציין שיש בתים שאפשר למצוא את ה"הנושא" של הבית וזה מאוד יפה. בכללי, סחטיין על הסגנון החדש ועל ההתקדמות!
ממש כאב של נטישה ופרידה שנחרת בלב
אני מאמינה שכתיבה היא דרך טובה לתת לכאב לצאת לנו מהלב
אבל יש פצעים שפשוט צריכים להחלים עם הזמן
הכתיבה יפה והחריזה זורמת מאוד
בהצלחה