עַל הַמַּפָּה הַלְּבָנָה הִנַּחְתִּי
פָּמוֹטוֹת מְהֵלִים
מַעֲרֶכֶת וְרָדִים
שְׁתֵּי כּוֹסוֹת אֲרֻכּוֹת-רֶגֶל
וְיֵין אוֹבְדִים אָדֹם
לְחַיֵּינוּ
שֶׁאֵינָם.
מֵעַל רֹאשִׁי
שְׁתֵּי צִפֳּרִים מַרְהִיבוֹת יְרֻקּוֹת-כָּנָף
עָפוֹת אֶל חֶפְצָן בְּשִׁירָה מְלַבֶּבֶת
עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן עַל סַפְסָל בַּגִּנָּה
נוֹשֵׁא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה לִסְמֹךְ
עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים.
תגובות
קשה לחבר בין השורות,
יש הרגשה של מונולוג ושיח, או סיפור, יותר מאשר שיר כמשמעו
נהניתי לקרוא.
איזה שולחן, איזו עריכה, חיים שהיו ואינם.
אפילו לא ידעתי איזו מילה להקליד בשורת החיפוש, רק ריח ידעתי. ריח של יין, וורדים ואביב.
לבסוף מצאתי.
איזה אמן אתה.
יש ממש דואט בין השירים הללו, האין כך?